את: סלווא עלינאת, רכזת שטח עובדים פלסטינים בהתנחלויות
בחמישי ליולי 2010, פנתה קבוצה של שמונה נשים שמועסקות במפעל "עונג ממתקים" ושנמצא באזור תעשיה של מישור אדומים, אל גב' סלווא עלינאת, נציגת "קו לעובד". העובדות סיפרו כי שכרן מולן במשך חודשיים ולכן פנו אל מנהל העבודה שלהן ומחו על כך בפני שאר העובדים. בתגובה, סיפרו העובדות, הורה להן מנהל העבודה לצאת מהמפעל.
לאחר התייעצות עם נציגת "קו לעובד", פנו העובדות בשנית למנהל העבודה שלהן ומחו על היחס המזלזל לו הן זוכות. המנהל הבטיח להן כי שכרן ישולם ושכנע אותן לחזור לעבודה. עד ליום זה קיבלו העובדות שכר של חודש אחד בלבד מתוך שני חודשי השכר המולנים.
חבר מביא חבר
במפעל מועסקים 10 עובדות ו 12 עובדים שבאים מאזורים שונים כגון; שכם, רמאללה, עזרייה ויריחו. העובדים מגוייסים לעבודה בשיטת "חבר מביא חבר" או שעובד מגיע לעבודה עם קרוב משפחתו. שיטת גיוס זו נפוצה מאוד בקרב מעסיקים ישראלים שמעסיקים עובדים פלסטינים.
העובדים הגברים מכינים את מתכוני הממתקים ומבשלים אותם והעובדות עוסקות במיון ואריזה. העבודה מצריכה עמידה רצופה או לחילופין ישיבה רצופה של כ- 10 שעות ביום. יום העבודה מתחיל בשעה 6:30 ומסתיים בין השעות 16:00 ל 17:00. שכר הנשים עומד על ממוצע של 100 ₪ עבודה ליום.
זה למעלה משנה וחצי שהמעסיק מלין את שכר העובדות. לעיתים הלנת השכר היא של חודש בלבד, לעיתים חודשיים ואף שלושה חודשים. לדוגמא; את משכורת חודש יוני 2010 קיבלו העובדות רק ביום 28.7.10. חלק מהעובדות מקבלות את המשכורת בתשלומים.
לעומת זאת, העובדים במפעל מקבלים את משכורותיהם בשיק חודש בחודשו כשהעובדות מקבלות את המשכורות במזומן.
אינכן צריכות את הכסף
העובדות מספרות כי אי הוודאות בנוגע לתשלום שכרן שמלווה את עבודתן, מקשה עליהן עד מאוד. "הפכנו לקבצניות שמתחננות לכסף" הן מספרות, "למרות שאנו עובדות 10 שעות ביום".
התשובה אותה קיבלו מבעלי המפעל, הפתיעה אותן עוד יותר: "אינכן צריכות את הכסף כי אתן נשים, תאלצו להמתין". מחסור בפרנסה והצורך המיידי לכסף הם שהובילו אותנו מלכתחילה לעבודה במפעל. לא חשבנו לרגע שכך ינצלו אותנו".
התלוננת? פוטרת!
אחת העובדות סיפרה לפני ימים אחדים לנציגת "קו לעובד" כי היא פוטרה. מנהליה אמרו לה כי מאחר והיא התלוננה בפני "קו לעובד", היא מפוטרת.
העובדות, שאזרו אומץ להתלונן בפני נציגת "קו לעובד", עומדות בפני סכנת פיטורין.