מאת: ערפאת עמרו, עמותת "קו לעובד"
הפועלים הפלסטיניים מנהלים מלחמה אמיתית על מסמכי ההעסקה, ובמיוחד תלושי השכר, וזאת במרבית המפעלים איזור התעשייה הישראלי "עלי זהב" הקרוב לסלפית שבגדה המערבית, כשמדובר ב-150 פועלים המועסקים בשבעה מפעלים.
ללא מסמכי תעסוקה
באחד ממפעלי העץ סובלים 12 העובדים המועסקים מתנאי עבודה קשים. הם עובדים בסככה שקרקעיתה אדמה חשופה ומקורה באזבסט. משכורתים היומית היא 70 ש"ח ל-10 שעות עבודה. הם עובדים ללא תלושי שכר או כרטיס עובד בו נרשמות שעות העבודה. הקשר היחידי שלהם למקום העבודה הוא אישור העבודה בלבד.
פועלים אלה אינם זוכים לאף אחת מזכויותיהם כעובדים, כגון חופשה שנתית, ימי מחלה, דמי הבראה או תשלום עבור שעות נוספות. כמו כן אין הם זוכים לשום אמצעי הגנה ובטיחות, וזאת למרות שהם נחשפים באופן תמידי לתאונות עבודה במיוחד בגלל המסמרים המפוזרים בשטח המפעל מבלי שהדבר יטריד איש. והקשה מכל הוא שמעסיקם הישיר הינו קבלן מישראל, ושהם חוששים מפיטורים בכל רגע בו ידרשו את שיפור תנאי עבודתם.
במשך המפגשים עם עובדים אלו נוכחנו כי העובדים זקוקים לידיעת זכויותיהם, ולסיוע בהגדרת דרישותיהם ולסיוע חוקי בפתרון בעיותיהם.
הפועלים באזור התעשייה "עלי זהב" מדברים על השינוי שחל במצבם, ורובם מודעים לכך שהגורם המרכזי להצלחה היה הפעילות הקולקטיבית, והסבלנות כלפי אותם שלא הסכימו, וההקשבה לתלונותיהם ופחדיהם, הסבר ושכנוע בדבר התועלת שתצא לעובדים מהשינויים, קבלת עקרון הקשר והמו"מ, גיוס אמצעי התקשורת לצידםושמירה על קשר מתמיד בין העובדים לבין הארגונים המסייעים להם כגון האיגודים המקצועיים הפלסטיניים ועמותת "קו לעובד".
הכרה ופחד
הפועלים במפעלים אלה, ובעקבות ההכרה שהתפתחה בקרבם, דורשים מהמעסיקים, באסרטיביות ובהתמדה לתת להם את מסמכי התעסוקה שלהם. הדרישה החשובה ביותר היא קבלת תלושי שכר רשמיים ונכונים וזאת במטרה לשמור על זכויותיהם. כמו כן הם דורשים לשפר את תנאי הבטיחות והבריאות המקצועית, ותשלום שכר מינימום. העובדים החלו ביזמתם לשמור על כל פיסת נייר המתקבלת מהמעסיק, ובמיוחד לצלם את המחאות המשכורת. הם מנהלים כרטיס נוכחות ורושמים יומיום את שעות עבודתם. דבר זה השפיע על חלק מבעלי המפעלים, אשר חושבים אלף פעם על פעולותיהם כשעומד מולם פועל בעל הכרה המודע למתרחש סביבו.
ולמרות לניצני השינוי בהכרת העובדים, ישנם מכשולים רבים בדרך, כשהמכשול העיקרי הינו הפחד מאבדן מקום העבודה מבלי שימצא מקום עבודה אחר. מסימני הפחד הוא הסכמת העובדים המוגזמת למצב הנוכחי הקשה, המחסור באחדות וסולידריות פועלית, חולשת ועדי העובדים או מצב בו אין ועד עובדים כלל וכלל, חוסר הניסיון וחוסר יכולת לשאת ולתת עם המעביד וזאת מתוך הערכה שאין אפשרות להשיג שום הישג, סדר עדיפויות מבולבל ופחד ושיתוק כתוצאה מניסיון עבור גרוע.
הפועל ס. מאחד מהמפעלים ב"עלי זהב" מתעקש שניתן ליצור שינוי וזאת תוך כדי נחישות והתעקשות בדרך אל המטרה, וזאת כמיים השוחקים סלע, וזאת לא באלימות אלא באמצעות ההתמדה.
השב"כ מתערב
מכונית שחורה, השייכת לשב"כ מבקרת באיזור התעשייה "עלי זהב" באופן קבוע. נוסעיה מבקשים להפגש עם חלק מהעובדים במשרדי השב"כ הקרובים. במשרדים אלו מנסים אנשי השב"כ ללחוץ על העובדים לשתף פעולה עם מערכת הבטחון הישראלית כשהם מאיימים לבטל את אישורי העבודה שלהם במידה ולא יסכימו, וזאת בהתאם לעיקרון "טובה תמורת טובה"!!
מרבית הפועלים פוחדים מאנשי השב"כ ומסרבים לשתף עמם פעולה, ורבים מאבדים את אישורי העבודה שלהם בעקבות "ראיונות" ופגישות אלו.
טובה תמורת טובה (יד רוחצת יד)
בזמן האחרון לחצו קציני השב"כ בהתמדה מאזור קלקיליה על אחד העובדים באיזור התעשייה "עלי זהב". כשסרב העובד לשתף פעולה, איימו עליו לבטל את אישור עבודתו. ואכן, כשהסתיים מועד האישור והיה עליו לבקש חידוש, הוא סורב ע"י מנגנוני הבטחון, והפך למובטל. כל פעם ששב אל משרדי המנהל האזרחי הישראלי במטרה לבקש אישור עבודה, הפנו אותו על משרדי השב"כ. אדם זה איבד את יכולתו לפרנס את בני משפחתו.
פועל זה הינו אחד מעשרות ומאות עובדים פלסטיניים שאינם מקבלים אישורי עבודה בהתנחלויות בעקבות מה שמכונה "סיבות בטחוניות", הידועות רק לאלוהים לבדו – ואולי גם לגורם שסרב לתת אישור…
וכאילו אין די בניצול והפגיעה בזכויות והפרת הזכויות החוקיות מהם סובלים העובדים הפלסטיניים המועסקים באזורי התעשייה הישראליים המפוזרים לאורכה של הגדה המערבית הפלסטינית, וכאילו לא מספיקה ההתמודדות עם עשרות המחסומים המפוזרים לאורכן ולרחבן של הדרכים המובילות מהבית אל העבודה, נוספו מנגנוני הבטחון הישראליים בכדי להשלים את מעגל ההתעללות והעושק.
