בחודש ספטמבר 2011 פנו שלושה מהגרי עבודה מתאילנד שהועסקו בחקלאות, לקו לעובד, על מנת לקבל סיוע בחישוב זכויותיהם, לרבות פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת. שלושת העובדים הועסקו על ידי אותו חקלאי, והם סיפרו כי במשך כל תקופת עבודתם שיעור השכר ששולם להם היה נמוך משיעור שכר המינימום על פי חוק, הם לא קיבלו כל גמול בעבור עבודה בשעות נוספות, לא קיבלו מעולם תלושי שכר, מלבד 4 ימי חג בשנה הם מעולם לא קיבלו כל חופשה, לא שולמו להם דמי הבראה, לא הופרשו עבורם הפרשות לקרן פנסיה ושכרם האחרון הולן.
משסירב מעסיקם לשלם להם פיצויים כחוק, פנו העובדים לבית הדין לעבודה בדרישה לקבל את מלוא זכויותיהם כחוק ועל פי צו הרחבה שחל עליהם כעובדי חקלאות. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק כי אין ספק שהוראות צו ההרחבה בענף חלות במלואן על מהגרי העבודה בענף. על כן, קבע בי הדין כי על המעסיק לשלם לעובדיו 10 ימי חג בשנה. עוד על פי הוראות הצו, על המעסיק לשלם לעובדים 100 ₪ דמי כלכלה בחודש ובכך דחה את טענת המעסיק כי חצי שק האורז שסופק לעובדים על ידו יכול להיחשב כדמי כלכלה.
כמו כן, זכאים העובדים למענק שנתי על פי האמור בצו ההרחבה וכי טענת המעסיק בדבר "שדרוג תנאי מגורים" או מתנות בחג אינם יכולים להיחשב כמענק שנתי. עוד קבע בית הדין כי נטל ההוכחה בדבר ניצול ימי חופשה ויתרת זכות מניין ימי החופשה מוטל על המעסיק ועל כן עליו לשלם לעובדים את יתרת ימי החופשה שלטענתם לא קיבלו מעולם.
