אל תותרו על קביעות בעבודה

התרגלנו כבר לעמדת משרד האוצר והמעסיקים המנסים לשכנע אותנו שחריצות העובדים עולה ככל שביטחונם התעסוקתי פוחת. והנה, באחרונה מצטרפים למקהלה גם קולות פחות צפויים, כמו זה של אסף קריאל, המעיד על עצמו שהוא פעיל חברתי ("אין שירות כל עוד יש קביעות", TheMarker, 23.8). לטענתו, רק איום בחרב הפיטורים וביטולה הכמעט מוחלט של הקביעות יביאו לשיפור בביצועי המגזר הציבורי ולירידה משמעותית במספר התלונות המוגשות לנציב תלונות הציבור נגד משרתי הציבור.

האומנם? אם כך, איך להסביר את ריבוי התלונות המוגשות למועצה לצרכנות על שירות לקוי בחברות העסקיות? רובן של 67 אלף התלונות שהתקבלו ב-2009 התייחסו לחברות התקשורת, הריהוט, המחשבים ואפילו לחדרי כושר, שבהם קביעות מוצעת למנויים בלבד.

הרעיון שחרב פיטורים מייעלת עובדים ומגבירה את המוטיבציה להצטיינות נשתל במוחנו הציבורי בידי אותה יד נעלמה המעניקה שכר גבוה והטבות מפנקות לבכירים ולמנהלים. אלה אינם זקוקים לקביעות. המעבר בין תפקידים מרפד את עתידם, ובמקרה של פיטורים הם נשלחים לדרכם החדשה במצנחי זהב. את שאר העובדים, שוק העבודה הנוכחי מעדיף להחזיק במצב של חרדה מתמדת, המאלצת אותם להתפשר על רמת שכרם ועל תנאי עבודה פחותים.

למה למעסיקים להעסיק עובדים שאינם פוחדים מפיטורים שרירותיים ושעלולים להתווכח, להתמקח ואפילו, חלילה, להתארגן באיגוד מקצועי ולהכריז על שביתה? קביעות מעניקה כוח לעובדים; ביטולה מעביר את הכוח לידי המעסיקים, שהממשלה היא אחד מהם וכנראה הגדול שבהם. אך לממשלה תפקיד חשוב יותר – לארגן את החיים האזרחיים סביב עיקרון היציבות הפוליטית והכלכלית, שהביטחון התעסוקתי הוא אחד ממרכיביה המרכזיים.

במציאות הנתונה, התנהלות הממשלה במרבית תחומי החיים מעבירה לציבור מסרים של אי ודאות ואי ביטחון, המחלחלים עד לאחרון המעסיקים הנצלניים. לכן, מצופה ממנה שבמו"מ שנציגיה עומדים לנהל מול הסתדרות עובדי המדינה וארגוני העובדים לקראת הפעלת הרפורמה, היא לא תפקיר את עיקרון הקביעות בעבודה ולא תדרוש פיטורים נרחבים. יש דרכים הוגנות יותר לטיפול בכשלי המערכת הניתנות לאכיפה במשותף עם העובדים ובלי לפגוע בזכויותיהם.

הכותבת היא פעילה בעמותת קו לעובד

לידיעה ב TheMarker