לאחרונה התחדשה האלימות בעזה. ליבנו עם תושבי עזה, עוטף עזה ולאחרונה גם המרכז, שעליהם לחשוש תמידית לשלומם ושלום יקיריהם, ולזכור היכן נמצא המרחב המוגן הקרוב ביותר – אם יש להם גישה לאחד. אבל יש אלפי אנשים החיים ועובדים בינינו, בלי מרחבים מוגנים ובלי לדעת את סיבות המתקפה. בניגוד להנחיות פיקוד העורף, עובדי החקלאות התאילנדים ממשיכים להישלח לעבוד בשדות גם בזמן האזעקות – הרי ממילא לא יספיקו ב-15 עד 30 שניות להגיע למרחב מוגן.
מ' וי', שני עובדי חקלאות מתאילנד, סיפרו לנו על תנאי עבודתם בצל הטילים.
י': "גרנו בעוטף עזה. כשהגעתי לא ידעתי על כך דבר, לא הבנתי איפה אני. כבר בשבועיים הראשונים שהגעתי הייתה תקיפה מעזה. בלילה אמרו לנו ללכת למקלט שקרוב למגורים. שמעתי אזעקות לא מעט, וכששמענו אזעקות והיינו במגורים רצנו למקלט. כשהיינו במהלך יום עבודה בחממה, ונשמעו אזעקות, נאמר לנו לשכב על הרצפה בחממה. החממה מרוחקת מאוד מהמקלט ולא ניתן לרוץ לשם בזמן האזעקה. אם הייתה בלילה התקפה קשה, נאמר לנו לא ללכת לחממות ולהישאר במקלטים. אולם אם ההתקפה הייתה בזמן העבודה, העבודה לא הופסקה, אמרו לנו שעלינו להמשיך לעבוד למרות ההתקפה."
מ': "באזור בו אני גר היו לא מעט קסאמים. אני עובד בשנים בהן היו הרבה מתקפות על עוטף עזה. ממש ביום הראשון לבואי לישראל התחילו ההפצצות. איש לא הסביר לנו דבר על המצב הביטחוני הזה, לא ידענו בכלל מה קורה. התאילנדים הוותיקים יותר הם שאמרו לנו 'הערבים יורים', ושבמקרים כאלה צריך להתכופף לרצפה. מעולם בכל ההפצצות לא דיבר איתנו המעסיק על המצב, לא נתן לנו הדרכה, ולא פטר אותנו מימי עבודה. עבדנו בכל התקופה רגיל, בחממות בשדה. בשטח החממות אין שום מקלט, ושם אנו כל היום, גם בהפצצות רצופות. ליד המגורים יש מקלט, אם זה קורה בערב, אפשר ללכת למקלט, והיינו עושים זאת. בזמן ההפצצות רק התאילנדים עובדים בשדה. המעסיק, ויתר הישראלים, נמצאים במקלטים. רק אנחנו התאילנדים ממשיכים לעבוד."
עובדים מתאילנד כבר נפגעו בעבר מטילים שנורו מרצועת עזה, האחרונה שבהן היא ג'נפן סי-ג'ו, שנפצעה קשה מרסיסי רקטה באוגוסט. ניקי גוטמן ז"ל, הכתבת המסורה והאכפתית של ישראל היום בדרום שהלכה לעולמה החודש, כתבה בנובמבר האחרון על חייהם ועבודתם של העובדים בצל ההפצצות. מוזמנים לקרוא.
