מאת נועה שאואר
ביום שבת אחד מיני רבים, יצאנו לבקר קבוצה של 40 עובדים במושב באזור נתיבות. העובדים קבעו איתנו להפגש בצומת המובילה מהכביש הראשי למושב ולהדריך אותנו למגוריהם. בעוד אנו נוסעים בעקבות העובדים אל מקום מגוריהם, התברר לנו כי הם גרים מחוץ למושב, ממש בצמוד לבית האריזה ולמשק שבהם הם עובדים. שום סימן למבנה לא נראה מהכביש ולא מהכניסה למושב. לא יכולנו לדעת איך להגיע למקום ללא הסברים וליווי מדוייק של העובדים. כשהגענו למקום, נגלה לעיניינו מחסן עצום. באחת מפינות המחסן הייתה דלת קטנה אשר הובילה פנימה. החלל הפנימי חולק לחדרי שירותים ומקלחות ומדרגות המובילות לקומה מאולתרת (ומסוכנת) של חדרי שינה. בקומת הקרקע (מדובר היה במחסן גדול מימדים) ישנה חלוקה למטבח ועוד כמה חדרים.
בשלב מאוחר יחסית של הביקור, ביקשנו מאחד העובדים לערוך סיור במקום. בסיור, נגלו לעייניינו חדרים קטנים המכילים ארבע או חמש מיטות בצפיפות רבה, ללא ארונות או לוקרים לאיחסון, בגדים תלויים בכל רחבי המחסן הענק, מספר תאי שירותים מוצפים בביוב כשתא שירותים אחד עובד ומשרת 40 עובדים, מקלחות שבורות אשר רק שתיים מצליחות לשרת את העובדים, חורים בקירות מחופים בקרטונים ומסקינטייפ-במקום חלונות ומכונת כביסה מקולקלת שהעובדים מצאו וניסו לתקן ללא הצלחה. ראינו מטבח מלא עובש בקירות, עם חורים בקירות במקום חלונות, כריים שעובדות בקושי אותן העובדים מצאו. בחדרים ראינו שמיכות שהעובדים מצאו, כמה תנורי חימום קטנים (בהחלט לא מספיקים לכמות העובדים) ועוד. כל המחסן, חשוב לציין, פתוח יומם וליל, ללא כל אפשרות לנעול והכי חשוב- קירות המחסן אינם מגיעים בגובהם לתקרה (כנראה שהמחסן שימש למטרה אחרת אחר לפני כן) ולכן המקום תמיד מוצף מים וקפוא בחורף. בקיץ, לעומת זאת, המקום לוהט מכיוון שהגג עשוי פח.
לפי נוהל העסקת עובדים זרים בחקלאות, ונוהל מגורים הולמים אשר מפרסמות רשות ההגירה ומשרד הכלכלה, המצב שתיארתי מעלה איננו תקין. העובדים אמורים לחלוק חדר עם מרחב מחייה מסויים, לוקרים/ארונות עם מנעולים לחפציהם האישיים, שמיכות, תנורי חימום, כריים, מכונת כביסה, שירותים מתפקדים ומקלחות. כל אלו מחושבים ביחס לכמות העובדים באופן חד משמעי. למרות הנהלים הברורים בנושא, אנו נתקלים בעוד ועוד צורות מגורים מאולתרות, מסוכנות לעובדים ובלתי ראויות למגורי אדם. בסיור אחר שערכנו במושב בשרון, הגענו למגורי עובדים בלול תרנגולים שהוסב למגורים. במושב אחר, באזור עמק חפר- במחסן לטרקטורים שנבנו בו כמה חדרים. במקרה האחרון, העובדים חיים במחסן הטרקטורים, ממש ליד הטרקטורים עצמם שנחים מחוץ לחדר שלהם. בכל המקרים, המגורים תמיד בחצר האחורית.
כמו שקיפותם של העובדים בפני חוקי העבודה הישראלים, כך גם המגורים שלהם לא נראים לעין בלתי מזויינת. הם תמיד בחצר האחורית של המשק החקלאי המרוחק ממילא, הם תמיד נסתרים מעינינו. העובדים מגיעים לישראל לחמש שנים, זהו זמן מכובד מספיק על מנת לספק להם מגורים שניתן לגור בהם בכבוד. לא מדובר בבקשה מוגזמת, רק אכיפה של נוהל מגורים הולמים. משרד ההגירה הגדיר מה הם מגורים הולמים והנהלים קיימים – עכשיו נותר רק לקיים אותם, ואם לא יקויימו על ידי החקלאים – על משרד ההגירה לאכוף את הנושא.
