בתחילת ספטמבר 2014 יצא צוות תחום חקלאות של עמותת קו לעובד לביקור עובדים בדרום ים המלח והערבה, במטרה לבחון את תנאי ההעסקה של מגדלי הפלפלים בדרום הארץ ולשמוע מהם על אורח החיים והבעיות העולות אצל מהגרי העבודה בענף החקלאות בישראל, את החלק הראשון של הסיור, בו ביקרנו במושב פארן, תוכלו לקרוא – כאן.
למושב צופר הגענו בשעת אחר הצהריים מאוחרת, לאחר שהעובדים כבר סיימו את יום עבודתם. נפגשנו איתם בשטח המשותף במגורי העובדים במקום, ובמהרה הבחנו כי במקום הותקנה מצלמת אבטחה. לאחר בירור עם העובדים התחוור לנו כי במגורי העובדים יש מצלמות אשר עוקבות אחר תנועותיהם תוך חדירה חריפה לפרטיותם.
אחד העובדים עמם דיברנו, אדי, סיפר לנו שהגיע לישראל בסוף 2013 ישירות למושב עידן בערבה. במושב עידן פגש במהגרת עבודה מתאילנד והשניים התאהבו, חיו ועבדו יחד במושב. לאחר זמן מה, החליט הזוג להיפרד ואדי ביקש לעבור לעבוד במושב אחר. הלשכה הפרטית שמנהלת את ענייניו, חברת "ערבה", סייעה לו לעבור למושב פעמי תש"ז.
אדי עבד במושב כשלושה חודשים, אולם החל מחודש העבודה השני חדל לקבל משכורת באופן מסודר. בתגובה פנה בשנית ללשכה הפרטית וביקש העברה נוספת, אולם הלשכה סירבה בתוקף לעזור. נואש למצוא עבודה קבועה והוגנת, פנה אדי למהגר עבודה נוסף במושב, אשר המליץ לו לשלם שוחד עבור מעבר למעסיק אחר. מסתבר שנהג מונית ישראלי המוכר באזור, גובה מאות ואלפי שקלים ממהגרי עבודה תמורת העברתם למשקים אחרים. אדי שילם 1600 ₪ לאותו נהג מונית ישראלי, שהודיע לו שיעבור למושב נאות הכיכר בדרום ים המלח. כאשר הגיעו למושב נאות הכיכר, כבר ציפה לו המעסיק שיתחיל לעבוד, אך לא טרח להסדיר את הויזה של אדיסבורן והותיר אותו ללא ויזה בתוקף.
לאחר שעבד במקום מספר חודשים, הבין אדי כי לשם העבודה שנדרשת ממנו ומעוד שני עובדים לבצע, דרושים עשרה עובדים לפחות. העובדים הועסקו בשעות ארוכות משך 7 ימים בשבוע ללא יום מנוחה, ולאור העומס תחלופת העובדים אצל אותו מעסיק הייתה גבוהה מאוד. תשוש מן העבודה הקשה, יצר אדי קשר עם הלשכה הפרטית "ערבה" בשלישית. הוא התחנן לעזרה ולמעבר למעסיק אחר ואלה הסכימו לסייע ולהעבירו למושב צופר, היכן שנפגש עמנו. הוא סיפר שאת המשכורות ממקומות העבודה הקודמים עדיין לא קיבל.
מאז חתימת ההסכם הבילטראלי בין ישראל ותאילנד אשר נועד בין השאר להקל על העובדים במעבר בין מעסיק למעסיק, נוטות הלשכות הפרטיות להסיר את אחריותן המלאה מטיפול בעובדים בנושאים שונים. אחד ההישגים הבולטים בהסכם הוא צמצום משמעותי של דמי התיווך שניתן לגבות מעובד בעבור השמתו לעבודה בישראל למקסימום של כ-3200 ₪. לפיכך, רווחי הלשכות הפרטיות מכל מהגר עבודה המגיע לישראל הן נמוכות משמעותית כיום מן הרווחים שנתקבלו אצלן לפני כשלוש שנים, אז היו גובות דמי תיווך בלתי מפוקחים וגבוהים לאין שעור. כפועל יוצא מהפחתת הרווחים, מתנערות כיום הלשכות לעיתים קרובות מאחריות לאספקטים שונים בטיפול בעובדים המועסקים בישראל. התנערות זו מאפשרת מצע נוח במיוחד לשוק שחור של העברות עובדים כמתואר בסיפורו של אדי. אנו בעמותת קו לעובד שמענו בעבר מפי עובדים על מספר מקרים בהם מהגר עבודה חסר ברירה נאלץ להעביר לאיש תיווך פרטי סכומים גבוהים עבור מקום עבודה בטוח או הוגן יותר עבורם. למרבה הצער במקרים רבים מוצאים את עצמם העובדים בסוף התהליך ללא ויזה מוסדרת במקום העבודה החדש, מצב הגורם לחשש להתלונן בגין הפרות זכויותיהם.
במהלך הביקור דיברנו גם עם שתי עובדות במקום, ט' ונ'. שתיהן סטודנטיות לחקלאות שהגיעו מוייטנאם, זמן 
קצר קודם לכן, במסגרת תוכנית ללימודי חקלאות של המרכז הבינלאומי למשתלמים בחקלאות בערבה. שתיהן סיפרו לנו כי הן למדו חקלאות בווייטנאם והחליטו להשתתף בתוכנית הלימודים בישראל כדי להעשיר את הידע שלהן בנושא. הן שילמו כ-5000 ₪ כדי להשתתף בתוכנית ולהגיע לארץ ללימודים, כאשר סכום זה כלל כרטיס טיסה ותשלומי ויזה. שכר הלימוד בעבור תוכנית הלימודים, מנוכה בתשלומים מדי חודש משכר עבודתן, כ-2000 ₪ בחודש. למרות שאת השיחה עם צמד הסטודנטיות ניהלנו בעזרתו הבלעדית של גוגל טרנסלייט לתרגום בין וייטנאמית לאנגלית, מפני שברור היה ששתיהן אינן דוברות מילה באנגלית, טרה ונאן דווחו לנו כי שפת הלימודים בכיתה היא אנגלית בלבד, וכי הדבר מקשה עליהן להתקדם בלימודים.
שאלנו את הסטודנטיות על תוכנית הלימודים בה הן משתתפות. שתיהן לומדות יום אחד בשבוע בלבד, במשך 7 שעות בכל פעם, במכללת ספיר. בשאר 5 ימי השבוע הן עובדות בשדה. כששאלנו אותן איך הלימודים מתנהלים הן סיפרו שהלימודים ברמה מאוד בסיסית, והדגישו שרוב הזמן הן בעיקר עייפות מהעבודה המפרכת בשאר ימות השבוע.
כיוון שהסטודנטיות בעלות ויזת סטודנט עליה כתוב שהן אינן רשאיות לעבוד, הן אינן מדווחות במשרד הכלכלה כעובדות זרות ולכן לא מתקיים פיקוח על תנאי העסקתן ותנאי מגוריהן. מצב עניינים זה מאפשר אקלים נוח להפרת זכויות עובדים וזכויות אדם. בהעדר פיקוח ראוי, אנו בקו לעובד חוששים כי תוכניות הלימוד לחקלאות לסטודנטים בינלאומיים משמשים ככסות להבאת עובדים זרים במסלול העוקף את ההסכם הבילטראלי ואת רשויות האכיפה. על סיפור הבאתם של סטודנטים לחקלאות לישראל והעסקתם כעובדי חקלאות לכל דבר פרסמנו בעבר באתר זה ובעיתונות, ניתן לקרוא עוד בנושא כאן.
* התמונות להמחשה בלבד
