תחילתה של הפרשה, בהסכם שנחתם בין התעשייה הצבאית בישראל לבין משרד ההגנה הטורקי, להשבחת 170 טנקים בהיקף של כ- 700 מליון דולר. ההסכם כלל התחייבות של מדינת ישראל לבצע רכש גומלין בהיקף גדול. הפתרון לרכש הגומלין, או לפחות לחלקו, נמצא בהסכמתה של מדינת ישראל להביא עובדים טורקיים שיועסקו בחברה טורקית בשם 'יילמזלר', הרשומה בישראל. על פי ההסכם, שכונה "טורקים תמורת טנקים', היו העובדים הטורקיים רשאים לעבוד אך ורק בחברת יילמזלר, ומשכורתיהם בניכוי הוצאותיהם בארץ, הועברו ישירות לטורקיה, ונוכו מסכום רכש הגומלין לו התחייבה מדינת ישראל בעסקה.
'מוקד סיוע לעובדים זרים' ו-'קו לעובד' עתרו עוד בשנת 2004 נגד ההסדר, וטענו כי הוא כובל את העובדים הטורקיים לחברת יילמזלר ופוגע בזכותם להחליף מעסיק. בעתירה פורטו פגיעות חמורות בזכויות עובדי יילמזלר ובהן: החתמתם על חוזים בטורקיה מבלי שניתנה לעובדים הזדמנות לעיין בהם ובלי שנמסר להם העתק, אי תשלום שכר בחודשי העבודה והראשונים ולאחר מכן תשלום שכר הנופל משכר מינימום, הגבלת יציאת העובדים מאתר הבנייה לאחר שעות העבודה, החזקת דרכוני העובדים, והחתמת עובדים על שטר חוב פתוח שנותר בידי חברת יילמזלר המאפשר לה לעקל כספים ורכוש של העובד ללא כל תנאי וללא הגבלת הסכום.
בעתירה נטען, כי הסדר שקבעה המדינה, החוסם כל אפשרות של עובד לעזוב את יילמזלר ולעבור לעבוד בחברה אחרת, והכורך התפטרות מחברה באובדן הסטטוס בישראל, העניק לחברה כוח מוחלט כלפי עובדיה, שנוצל על ידה כדי לפגוע בזכויותיהם ולהתעמר בהם.
מאז הגשת העתירה בעניין עובדי יילמזלר, פסק בית המשפט העליון בעתירה אחרת (קו לעובד ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', קבע כי כבילת עובדים זרים למעסיקיהם היא בלתי חוקית והטיל על המדינה לגבש הסדרי העסקה אחרים.
חרף זאת בעניין יילמזלר דחה בית המשפט את העתירה, ופסק כי אף על פי שכבילתם של עובדים למעסיקיהם פסולה באופן עקרוני, בנסיבות הספציפיות והמיוחדות של ההסכם אין מקום לפסילתו. בית המשפט נימק זאת בפיקוח של ממשלת טורקיה על תנאי ההעסקה של עובדי יילמזלר ובאי גביית דמי תיווך מהעובדים לשם הבאתם לישראל.
כב' השופט לוי, בדעת מיעוט, הסתייג מההסדר:
" … המביט נכוחה על עובדותיה של הפרשה שבפנינו אינו יכול, להשקפתי, שלא להתקומם על השימוש שנעשה באותם עובדים ככלי שרת וכאמצעי לקידום ענייניהן של ממשלת ישראל ושל חברות מסחריות. שהרי מה לו, לעובד הטורקי, וליחסים בין-מדינתיים? מה לו עם הצלחתן של תעשיות ביטחוניות בישראל? מה לו עם השבחתם של טנקים עבור צבא מדינתו? מהו מקור החיוב, על יסודו נדרש אותו עובד לשלם בחירותו, בכבודו, בכושר השתכרותו ובתקוותיו לעתיד טוב יותר למשפחתו, לשם קידומם של אינטרסים אלה? "
בעקבות החלטת בג"צ בעניין יילמזלר והחשש כי מעתה יפורש פסק הדין העקרוני בעניין ה'כבילה' באופן צר, כך שמותר יהיה ל'כבול' למעסיק עובד שלא נגבו ממנו סכומי עתק כדמי תיווך, עתרו 'מוקד סיוע לעובדים זרים' ו-'קו לעובד' בבקשה לקיים דיון נוסף. השאלה המשפטית, בה התבקש בית המשפט לדון, היא האם כבילתם של מהגרי עבודה למעסיקיהם היא ,כשלעצמה, פסולה או שמא נדרשת קיומה של פגיעה נוספת, "חיצונית" לכבילה עצמה, כדי שהכבילה תהיה שלא כדין.
בג"צ 10843/04 'מוקד סיוע לעובדים זרים' ו- 'קו לעובד' נ' ממשלת ישראל ואח'
