מאת: נטע רוזנטל, רכזת פניות עובדי חקלאות
במדינת ישראל מועסקים כיום כ-24,000 מהגרי עבודה בענף החקלאות. מרבית העובדים בענף מגיעים מתאילנד, אולם ישנם גם עובדים המגיעים מנפאל, מוייטנאם ולאחרונה גם מסין. רובם המכריע של המועסקים בתחום הינם גברים, אך ישנו גם מספר מועט של נשים.
העובדים מגיעים לישראל באמצעות חברות כוח אדם פרטיות, להן משלם כל עובד 9,000$ בממוצע עבור שירותיהן. מרגע הגיעם לישראל, תלויים העובדים לחלוטין במעסיקיהם לשם מגורים, שירותי בריאות וכלל צורכיהם; קשיי שפה וריחוק גיאוגרפי הם רק חלק מהמאפיינים שהופכים את העובדים לתלויים לחלוטין במעסיקיהם ובחברות כוח האדם.
מסמך זה מתמקד באופן בו מתמודדות רשויות אכיפת החוק בישראל עם תלונות העובדים על תנאי העסקתם, במאפייניהם הייחודיים של העובדים בענף החקלאות, ובהשלכות האפשריות של פעילות האכיפה על כלל מהגרי העבודה בענף.
עיקרי המסמך:
ההפרות הנפוצות ביותר בענף החקלאות:
• הלנות שכר שיטתיות
• תשלום שכר הנופל משכר המינימום ואי-תשלום שכר שעות נוספות על פי חוק
• ממוצע של 15 שעות עבודה ביום
• אי קבלת תלושי שכר והנפקת תלושי שכר פיקטיביים על ידי המעסיקים
• תנאי מחייה ומגורים בלתי ראויים
• גירוש עובדים המעזים להתלונן על תנאי העסקתם על ידי חברות כוח האדם, טרם פג תוקף האשרה של העובד
• תופעות לוואי חמורות כתוצאה מעבודה עם חומרי הדברה רעילים ללא אמצעי מגן
• תשלום קנסות למעסיק על ידי העובד על כל יום עבודה שהחמיץ
היעדר אכיפה מספקת כנגד הפרות אלה מובילה לכשלים בהעסקת מהגרי עבודה בענף החקלאות:
• התגברות תופעת "עבריינים סדרתיים": מעסיקים שמצטברות נגדם תלונות במערכת קו לעובד לאורך שנים ונראה כי ניצול עובדים עבורם הוא עניין שבשגרה שכן אין מערכת יציבה שתמנע זאת מהם.
• השתרשותה של נורמה מנצלת
• התגברות תופעת סחר בבני אדם: מרבית עבירות הסחר בבני אדם שלא למטרות זנות מתבצעות כלפי עובדים תאילנדים בחקלאות: היעדר שפה, ריחוק גיאוגרפי ומאפיינים נוספים מהווים קרקע פורייה לניצול מחפיר, עבודה בכפייה ועושק של עובדים על ידי מעסיקיהם.
• כשלים בעידוד העסקת עובדים ישראלים בענף.
