מאת: דן קופר, קו לעובד
העובדים בענף החקלאות, רובם מהגרי עבודה מתאילנד, נחשבים לעובדים המנוצלים ביותר במשק הישראלי שבתחומי הקו הירוק. שכר העבודה הוא נמוך ביותר ועומד בממוצע על כ-12.8 ₪ לשעה. העובדים התאים מועסקים שעות נוספות רבות ובמרבית המקרים משך שבעה ימים בשבוע בניגוד לחוק. אחוז גבוה מאוד (כ-80%!) מן העובדים המתלוננים אף דיווחו על הלנת שכר עבודה, לעיתים בן מס' חודשים.
העובדים התאים במובנים רבים הופכים לבני ערובה בידי מעסיקיהם, לנוכח מחסום השפה והריחוק ממרכזי הערים, אך גם לנוכח החובות האדירים הנוצרים כתוצאה מתשלום דמי התיווך. טווח דמי התיווך נע בין 5,500$ ועד 12,500$. סכומים אלה נגבים מן העובדים במולדתם על-ידי חברות התיווך התאילנדיות, והכסף מתחלק ביניהן לבין חברות התיווך הישראליות. על פי דיווחים שקיבלנו מחקלאים מסתבר כי חברות כח אדם רבות מציעות לחקלאים תמורה כספית בעבור הזמנת עובדים (כ-1000$ לעובד), ובכך הופכים את העסקת העובדים הנמצאים בתחומי ישראל על פני הבאת עובדים חדשים לבלתי אטרקטיבית בעבור החקלאי.
שילוב דמי התיווך עם תנאי ההעסקה הירודים גם כן יוצרים מצב בו כל פגיעה נוספת בעובד – הלנת שכר, גירוש בכפייה וכד' – מונעת ממנו לעמוד בתשלומי ההלוואה. הוא ובני משפחתו מסתבכים בקנסות וריביות מצטברות ללא מוצא.
IOM
במרץ 2006 הוגשה עתירת העמותה בנושא אי-יישום של החלטת הממשלה (מס' 4024 ממאי 2005) הקובעת כי גיוס מהגרי העבודה לישראל ייעשה בפיקוחו של ארגון ההגירה הבינלאומי (ה-IOM), גוף המסונף לאו"ם. מטרת הפיקוח הינה לחסל את תופעת דמי התיווך הבלתי חוקיים הנגבים ממהגרי עבודה בדרכם לישראל.
דמי התיווך הללו הפכו לחלק כמעט בלתי נפרד מתעשיית העובדים הזרים, כאשר כתנאי הכרחי כמעט לכניסתו של מהגר עבודה לישראל הוא מתבקש לשלם סכומים של אלפי דולרים לחברת כח האדם במדינת המוצא. ואולם עדויות של אנשי חברות כוח האדם שהגיעו לידי קו לעובד מצביעות על כך שלפחות 65% מהסכום מועבר למתווכים בישראל, באמצעות הפקדה בחשבונות בנק בחו"ל והעברה דרך סוכנים שהם בעצמם מהגרי עבודה.
לשם המחשה, מהגרי העבודה המגיעים לעבודה בישראל משלמים בין 3,000 ל-25 אלף דולר, כאשר גובה התשלום תלוי בענף ובארץ המוצא. מחירי התיווך לעובדים סינים בענף הבניין, למשל גדלו מ-10,000 ל-25 אלף דולר מאז שנכנס לתוקף ההסדר בענף ב-2006. משמעות העלויות בעבור מהגרים ממדינות עולם שלישי הינה של חובות כבדים הממתינים לשובם. על כן בשנה ואף בשנתיים הראשונות עובדים הפועלים רק כדי להחזיר את החוב לבנק או לגורמי השוק האפור שמהם לוו את הכסף לשלם למתווכים. שעבוד זה מגביל את יכולתם לדרוש שכר ותנאי העסקה נאותים מחשש שהמעסיק הישראלי יפטר אותם.
לאחר עיכובים ביישום וניסיונות התחמקות של משרד החוץ מחתימה על האמנה, נחתם ההסכם סוף-סוף במרץ 2008 כפיילוט בעבור מהגרי עבודה מתאילנד. בהתאם לתכנית, חברות כוח-אדם בעלות היתרים לתיווך בין-ארצי יגייסו מהגרי עבודה מתאילנד באמצעות IOM בלבד.
עם זאת, במקביל למהלכים אלו איגודי החקלאים וחברות כח האדם החלו לנקוט בצעדים על מנת לבלום את כניסת ה-IOM. כמעט כל חברות כח האדם החליטו 'להחרים' את הארגון ולא לקיים עימו מגע, זאת במטרה להפעיל לחץ על המדינה לסגת בה מן ההסכם. ראשי ארגוני החקלאים – לרבות יו"ר התאחדות החקלאים חיים חדד עשו כל שביכולתם על מנת לסכל את כניסת ההסדר, כאשר זכורים במיוחד ניסיונות בהאשמות ובסכסוך בין בנגקוק לירושלים על רקע החוזה. חדד פרסם הודעה לפיה שרת העבודה התאילנדית, אוריוואן פינגטונג, הביעה (בפגישה עמו) ביקורת נוקבת כלפי ישראל ו"לפגיעה בריבונות תאילנד", פרסום אשר התקבל בתדהמה בתאילנד, וניסה לרמוז לשיקולים בלתי-ענייניים מטעמם של דמויות בכירות התומכות ביוזמה.
עד עתה, לחצי חברות כח האדם והארגונים עשו את שלהם – כניסת ארגון ההגירה הבינ"ל נדחית שוב ושוב, ונראה כי לא תצא לפועל גם בשנת 2009.
הגנה על מתלוננים – עובדים תאילנדים
העובדים התאילנדים ממעטים לפנות לעזרה הן בשל אוריינטציה תרבותית צייתנית במידת מה, והן בשל חשש מוצדק למדי מפני עתידם הכלכלי. כאמור, המדובר הוא על עובדים אשר נכנסו לחובות כבדים למען הכניסה לישראל, ותלויים בחקלאי וחברת כח אדם בעלי התמריץ להזמין לישראל עובדים חלופיים במקומם על מנת לגבות את דמי התיווך הבלתי חוקיים. לעובדים התאילנדים ידוע כי באם יתלוננו – ייענשו ויישארו ללא מעסיק ובעלי יכולת מוגבלת מאוד למצוא מעסיק חדש שיסכים להעסיקם על פני הזמנת עובד מחו"ל.
המציאות הזו דרשה הבטחת הגנה על מתלוננים מטעם הרשויות הפועלות כגון יח' האכיפה של משרד התמ"ת או משטרת ההגירה, אך הגופים האחראיים מסרבים בכל תוקף לקחת על עצמם אחריות ממין זו.
בתלונות רבות בהן טיפלנו העובדים פוטרו זמן קצר לאחר מכן, וקו לעובד נטל על עצמו את האחריות לאתר עבורם מעסיק חדש במקום משרד הפנים – לו יש את המידע העדכני מיהם המעסיקים שטרם איישו את האשרות הפנויות ברשותם.
ב-23.12.2007, בשעת בוקר מוקדמת, הגיעו שוטרי משטרת ההגירה למושב חלץ שבנגב ולקחו עמם שישה מהגרי עבודה מתאילנד המועסקים במקום לתחנת משטרת ההגירה בבאר שבע. הסיבה לכך הייתה שיח' הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת החליטה להגיש כתב אישום כנגד מעסיקם בגין תנאי העסקה חמורים במיוחד, ואף לשלול חלק מהיתרי ההעסקה שהוקצו לו. בתחנת המשטרה הוסבר לעובדים כי לאור שלילת ההיתרים אסור להם להמשיך ולעבוד אצל המעסיק וכי במידה ויימצאו אצלו בעתיד – הם ייעצרו.
ששת העובדים עמדו נבוכים בתחנת המשטרה מבלי לדעת לאן עליהם לפנות, עד שהוצאו משם בכוח והדלתות ננעלו בפניהם. בלית ברירה, מימנו מכיסם מונית שהסיעה אותם בחזרה למושב היישר אל המעסיק שמידיו "חולצו" מוקדם יותר, כיוון ששם לפחות המתין להם מקום לינה. מס' ימים לאחר מכן, לנוכח סירוב משרד הפנים לסייע לעובדים לאתר מעסיק אחר, העובדים אף חזרו למעסיק.
מיותר לציין מה המסר המועבר לעובדים בעקבות טיפול בתלונות ממין אלה: עובד שיתלונן על פגיעה בזכויותיו יאבד את מקום עבודתו ויושלך לרחוב – גם אם הבדיקה תעלה כי תלונתו מוצדקת.
הפרת החוק בתנאים אלו הופכת לחסרת שיניים לחלוטין.
התנהלות דומה עולה עוד בשלב החקירה עצמה. על אף שפקחי התמ"ת אמורים לשמור על אלמוניות המתלוננים, פעמים רבות פרטי התלונה מודלפים לחקלאי ולחברת כח האדם אשר מקבלים לידיהם את מכתב התלונה שנשלח לתמ"ת והעובדים הם אלו המשלמים את המחיר. כמו כן לא ננקטות סנקציות כנגד מעסיקים המפטרים את עובדיהם המתלוננים ופעמים רבות כצעד "ענישה" חברת כח האדם מניידת עובדים אלה בין מעסיקים רבים בתקופות זמן קצרות או לעבודות קשות במיוחד.
גם יחידת הרישוי של משרד התמ"ת האחראית על אכיפת חברות כח האדם הגדילה לעשות והעבירה דיווח מטעמנו לידי חברת כח האדם הנחקרת. המקרה נסב סביב עובדת חקלאות שחברת כח האדם דרשה ממנה לעסות את גופו של מעסיקה, ואיים עליה כי יתבע את משפחתה שבתאילנד באם תעזוב. לאחר התערבותנו ועזיבת העובדת את החברה, האיום מומש ומשפחת העובדת נתבעה בסכומי ענק כצעד ענישה.
פנייתנו לממונה על רישוי החברות ובה פרטי המקרה נתקלה בסירוב מוחלט לחקירה, והועברה במלואה לחב' כח האדם. משמעות העברת המידע הייתה הרסנית בבחינת חקירת המקרה ע"י משטרת ההגירה והובילה לשיבוש חקירה מוחלט. היום, בניגוד לסירוב משרד התמ"ת לחקור את הנושא, חקירת משטרת ההגירה מצאה ממצאים לעבירה והתיק בדרכו להגשת כתב אישום.
בחלוף שנת 2008 ניתן לראות כי המדינה כשלה בהגנה על מתלוננים בענף החקלאות. ללא הבטחה להתערבות במידה והמעסיק או חברת כח האדם יבחרו להתעמר בעובד הדורש את זכויותיו ולכך שהתלונה על תנאי העסקה קשים תביא לשיפור במצבם – ניצבת בפני עובדים הברירה בין השלמה עם הפגיעה בזכויותיהם לבין נטישת מקום העבודה (ובלית ברירה הפיכה לשוהים בלתי חוקיים). ללא נכונות ללוות את המתלוננים לא רק במעמד הגשת התלונה אלא גם בשלבים מאוחרים יותר ולוודא כי לא יבולע להם, ימשיכו מעסיקים בענף החקלאות להתייחס לחוקי המגן כאל אות מתה.
אכיפת תלונות:
שנת 2008 סימנה מפנה בשיתוף הפעולה של קו לעובד ויחידות האכיפה, אך בכך גם הדגישה כמה מן המאפיינים המרכזיים בהם יחידות האכיפה נתקלות בקושי בענף החקלאות.
המנטאליות של העובדים התאילנדים ומחסום השפה בינם לבין פקחי התמ"ת הביאו לכך שבשנים האחרונות החקירות היו רופפות והתבססו בעיקר על ראיון עם החקלאי וצפייה בתלושי השכר (שבד"כ אינם תואמים את המציאות). ראיון העובדים התאים לא עמד על הפרק, וגם כאשר נעשה היה זה בשפה העברית בה הם מבינים מספר מילים בסיסיות. בנוסף ראוי לזכור כי בעבור זר המצוי בעמדת כח חלשה יותר, הנציגים דוברי העברית של יחידת האכיפה או משטרת ההגירה נתפסות בעיניו כגורמים הנוטים ממילא לצידו של המעסיק וכגוף שמהגר העבודה באופן אינהרנטי חושש מפניו.
מיותר לציין שגישה אשר לא שילבה את העובד כחלק בחקירה נדונה לכישלון. עדות העובד יכולה להצביע על ליקויים ועל ניסיונות חיפוי וזיוף מצד המעסיק.
עד עתה הפתרונות האלטרנטיביים למקרים בהם לא היה מנוס משימוש בתרגום נעשו באמצעות חברת פרוטוקול, חברת שירותי תרגום אשר זכתה במכרז על תרגום לכלל השירותים הציבוריים. כנגד חברה זו נתקבלו תלונות רבות כי עקב היצע נמוך המצוי ברשותה של מתורגמנים מוצלחים (ככל הנראה מאחר והשכר למתורגמני החברה הינו נמוך ביותר), פעמים רבות הטיפול בתלונות ובתביעות לוקה בחסר. במקרים רבים, יש לציין, מתורגמני פרוטוקול אף נעדרים ממועד התרגום ומובילים לדחיית טיפול וסחבת בתיקים.
פתרונות נוספים שהיו הרי אסון להמשך החקירה היו שימוש מתורגמן חב' כח האדם בה מועסקים העובדים המתלוננים, או התבססות על "חקלאי דובר תאילנדית" שיראיין את עובדיו.
בשנה האחרונה חל שיתוף פעולה בין קו לעובד לבין גורמי האכיפה כאשר בנוסף להעברת תלונות מפורטות לידי הרשויות אנו גם מנדבים תרגום בשפה התאית לגורמים השונים.
באופן שוטף מתורגמניות העמותה מתרגמות באמצעות הטלפון את דברי העובדים ופעמים רבות גם מתלוות לסיורי השטח על מנת לסייע בתחקיר החקירה. העובדה שהפועלים התאילנדים יכולים לדבר בשפתם ובאים במגע עם דמות פחות מאיימת משרה בהם ביטחון ונכונות להתלונן, ויכולת החקירה השתפרה רבות. התמ"ת מצליח למצוא ממצאים רבים יותר לעבירות ואחוזי ההצלחה דחפו לכך שנתקבלה החלטה בועדת הכנסת לעובדים זרים כי על התמ"ת להעסיק מתורגמן בשפה התאית.
יש לציין לטובה במיוחד את מחוז הדרום, שם ניכר כי יח' האכיפה של משרד התמ"ת ואגף חקירת הפשעים של משטרת ההגירה נעזרים ומעדכנים את נציגי קו לעובד בהתפתחויות. הצלחות רבות במחוז נבעו מנכונות הפקחים והשוטרים להשקיע מאמצים בחקירת תיקים מורכבים ובהיענות מהירה לבקשה לבדיקת תלונות. עם זאת יש לציין כי עקב המצב הביטחוני חקירת תלונות המתקבלות מאזור עוטף עזה מתעכבות זמן רב טרם טיפולן.
לצערנו, באשר למחוזות האחרים (מחוז צפון, מרכז וירושלים) על אף העברת תלונות שוטפת פעמים רבות חקירת התיקים נכשלת ולא נמצאים ממצאים לעבירה, וכמו כן על אף פניות מרובות מצידנו אנחנו לא זוכים לעדכונים בנוגע להתפתחויות בתיק החקירה.
עובדי ייצוא:
מתוך כוונה לאפשר כניסה של עובדים בענף החקלאות באמצעות ארגון ההגירה הבינלאומי במשך 2008 מנע משרד הפנים כניסה של מהגרי עבודה מתאילנד למעט שחלופים (החלפת עובדים קיימים אשר סיימו את חמש שנות העבודה בעובדים חדשים). ההחלטה הייתה בעלת משמעות רבה בעבור עובדים תאילנדים המועסקים בישראל מאחר ואלו קיבלו הזדמנות שווה לעבוד בניגוד לשנים עברו בהם האינטרס להעסיקם אל מול ייבוא עובדים חדשים מחו"ל היה נמוך. עקב כך בלטה גם העובדה כי השכר הממוצע בענף החקלאות (הגם שעדיין היה נמוך משכר המינימום) עלה בחודשים מסוימים ונוצרה מעין תחרות על העסקת עובדים.
עם זאת, לאור לחצים של גופים שונים ביניהן התאחדות חקלאי ישראל, ועד חקלאי הפריפריה ואחרים,הוקצו 3000 היתרי העסקה נוספים שלא מתוך מכסת ההעסקה הכללית לצורך "עידוד הייצוא החקלאי" והקטנת המחסור במהגרי עבודה בענף החקלאות. מנתונים שנמסרו מפי המדינה עולה כי 2300 מהגרי עבודה הובאו לישראל במסגרת הקצאה מיוחדת זו.
הזמנת העובדים הותנתה בכך שהחקלאי המזמין הינו ייצואן, וכמו כן שיעסיק כנגד כל היתר נוסף שיקבל (אשר כונה "היתר ייצוא") עובד ישראלי.
תוקפם של רישיונות הישיבה שניתנו למהגרות ולמהגרי העבודה, נקבע ליום 30.4.2008. זאת, בניגוד לכל יתר היתרי ההעסקה בענף החקלאות ובענפים האחרים בהם מועסקים מהגרי עבודה, אשר פוקעים, ככלל, בתום השנה הקלנדרית (31.12). משרד התמ"ת קבע, כי חידושם של היתרים אלה אל מעבר ליום 30.4.2008 מותנה בכך שמעסיקיהם של מהגרי העבודה ימציאו אישור מטעם רואה חשבון המאשר את העסקתם בפועל של עובדים ישראלים על-ידם, וכי ממעסיקים שלא יעמדו בחובתם זו יישללו היתרי ההעסקה, לרבות היתרי העסקה "רגילים", שלא ניתנו במסגרת ההקצאה המיוחדת. בעקבות פניות של ארגוני חקלאים לאפשר להם ארכה בהגשת האישורים הנדרשים, החליט משרד התמ"ת להאריך את המועד להגשת האישורים (ובהתאמה, את תוקף ההיתרים) עד ליום 30.5.3008, ולאחר מכן עד ליום 30.6.2008.
קו לעובד פנה למשרד הפנים והתמ"ת ודרש כי המדינה תיערך בהתאם ותמצא פיתרון בעבור כל אותם עובדים "עודפים" שלא יוכלו להקלט בחקלאות מחמת חוסר בהיתרים, שכן אינם מחזיקים ברישיון ישיבה תקף על לא כל עוול בכפם.
במקביל למציאות זו הגישה התאחדות החקלאים עתירה לפתיחת השמיים בחקלאות בדרישה שיותר להם לממש היתרים במסגרת המכסה הכללית. המדינה (וקו לעובד אשר צורפה כמשיבה בעתירה) הגיבה כי לאור הימצאותם של אלפי עובדים מתוך המכסה לעידוד הייצוא, ראוי להסדיר מעמדם טרם הכנסת עובדים חדשים מחו"ל. המדינה אף התייחסה בטיעוניה באורח מפורש לפגיעה הצפויה להיגרם למהגרי העבודה ה"עודפים", שייאלצו לשוב לתאילנד לאחר תקופה קצרה מבלי שיוכלו להשיב את דמי התיווך שנטלו לצורך מימון בואם לישראל, וציינה כי מדובר בנדבך מרכזי בעמדתה המתנגדת להבאת מהגרי עבודה נוספים לישראל.
עם זאת, העותרים משכו את עתירתם במהלך חודש נובמבר וזאת מאחר שהמדינה חזרה בה מעמדתה המקורית והודיעה (ב-18.11.2008) על פתיחת השמיים מחדש, וזאת מבלי שנמצא פתרון לאלפי העובדים:
מעט לפני ההחלטה על פתיחת השמיים בחקלאות, שהביאה, כאמור, את המעסיקים החקלאיים למשוך את עתירתם, התפרסמה, ביום 2.11.2008, הודעה מטעם מזכיר הממשלה באשר להארכתם של היתרי ההעסקה במסגרת ההקצאה המיוחדת לעידוד היצוא החקלאי. על-פי הודעת מזכיר הממשלה, היתרי ההעסקה שניתנו במסגרת ההקצאה מיוחדת לעידוד הייצוא החקלאי יוארכו עד ליום 31.12.2009, אך זאת בכפוף לכך שהמעסיקים יקיימו את התנאי בדבר העסקת עובד ישראלי.
כך, שוב הפכו מהגרי עבודה שמועסקים על-פי היתרי ייצוא בני ערובה של מעסיקיהם, שברצותם – יקיימו את תנאי ההיתר שניתן להם וברצותם – יימנעו מכך. שוב גורלם של רבבות מהגרי עבודה שצפויים להפוך, שלא בטובתם, ומבלי שביצעו כל פעולה רצונית, "שוהים שלא כדין", לוט בערפל. כאמור, איש לא טרח ליידע את מהגרי עבודה שהובאו לישראל בהיתרי הייצוא, בכך שהעסקתם תלויה, הלכה למעשה, בגורמים המצויים מחוץ לשליטתם והם למעשה הובאו "על תנאי" שמימושו או הפרתו כלל אינו נוגע להם או מצוי בשליטתם.
