מאת: רחלי אידילביץ', עו"ד
ר' היא מהגרת עבודה מסרי לנקה. היא שילמה 7000$ כדמי תיווך על מנת לקנות את הזכות לעבוד בישראל. בכדי לממן סכום זה לקחה ר' הלוואה מגורמים פרטיים והיא משלמת ריבית בגובה של כ- 250$ לחודש. להבטחת החוב משכנה את ביתה בסרי לנקה וטרם פרעה את חובה.
ר' הינה אלמנה ולה שלושה ילדים (שניים מהם קטינים בני 17 ו-12) שהיו בהשגחת אמה. אמה של ר' נפטרה בפתאומיות בדצמבר 2010 וכתוצאה מזה שני ילדיה הקטינים נותרו בהשגחת בתה הגדולה שהינה רק בת 20. ר' רק רצתה להגיע למדינתה ל-30 ימים בלבד כדי להשתתף בהלוויית אמה ולשוב לעבוד בישראל, אולם בהעדר אשרת כניסה חוזרת (אינטר-וויזה),הייתה נאלצת לשלם דמי תיווך מחדש. גופת אמה הוחזקה בבית חולים בהקפאה וכל משפחתה של ר' חיכתה לבואה. ר' פיגרה בתשלום ההלוואה למלווים ואלה איימו על ילדיה שיוצאו מהבית. היא רצתה להגיע למדינתה גם על מנת לטפל בהסדר מול המלווים.
סאגת אינטר-וויזות נמשכת
מהגרי עבודה, בפרט עובדי סיעוד, אינם זכאים לדמי אבטלה, על אף שהעסקתם מאופיינת בהפסקות עבודה תדירות, לא רק בשל אי התאמה, אלא מסיבות שלא תלויות בהם, כגון פטירת המטופלים והכנסתם לבתי אבות. משרד הפנים לא אישר לר' לצאת למולדתה עם אפשרות לשוב לעבודה בישראל משום שמעסיקתה נפטרה עוד לפני פטירת אימה. האשרה האחרונה של ר' פגה והיא טרם מצאה מעסיק חדש. כאשר נודע לר' על פטירת אימה היא הפסיקה לחפש עבודה בתקווה שמשרד פנים יאפשר לה לצאת ולשוב לעבוד בישראל. במשרד הפנים סירבו בעל-פה להנפיק לר' אינטר-וויזה בטענה שאין לה מעסיק שיאשר לה לצאת ולשוב לעבוד בישראל, למרות שלשכת הסיעוד, בה רשומה ר', הביעה נכונות לחפש לה עבודה עם חזרתה לישראל. המכתב מן הלשכה לא השביע את רצונו של משרד פנים.
יודגש, כי הנוהל לפיו נותן משרד פנים אשרת אינטר-וויזה לא דורש את הסכמת מעסיק סיעודי אלא מסתפק בהצהרה של לשכות הסיעוד בלבד. למרות הנוהל, פקידי משרד הפנים מאז ומעולם דרשו הסכמה בכתב של המעסיק הסיעודי ואף דאגו לוודא את הסכמתו בטלפון. העניין גרם למעסיקים לסחוט את העובדים, לנצל את מצוקתם ולהפוך את הזכות של מהגרי עבודה לחופשת מולדת לעניין של חסד. לאחרונה נוהל אינטר-וויזה תוקן לטובה בעקבות התערבותם של ארגוני זכויות אדם וקבע מפורשות: "אין לדרוש שיוך ל"מעסיק" כתנאי למתן אשרת כניסה חוזרת". יחד עם זאת, בטפסים שיש למלא במשרד פנים עדיין נדרש קיומו של מעסיק סיעודי קונקרטי שאת פרטיו יש למלא. כדי ליישב את הסתירה שבנוהל, עדיין דורשים במשרד הפנים שיהיה מעסיק סיעודי ספציפי ולא אישרו לעובדים בתקופה שבין מעסיקים לנצל את הזמן לביקור מולדת.
שמחה מוקדמת מדי
גם אחרי שתוקן הנוהל, השמחה הייתה מוקדמת מידי. הנוהל החדש הרחיב את תחולתו גם על העובדים באשרת "ב/2 ממאגר הסיעוד". האם הייתה כוונתם של מנסחי הנוהל לעובדים שהיו רשומים במאגר עובדי סיעוד מובטלים ללא אשרה, שנסגר בקיץ 2010 אחרי שפעל מספר חודשים בלבד, או שמא הייתה כוונתם לעובדי סיעוד הרשומים במאגרי לשכות סיעוד באופן כללי? דבר אחד היה ברור, אי בהירות הנוהל ואי הטמעתו בין פקידי משרד הפנים השאירו עובדים כמו ר' ללא מענה.
דווקא בתקופה ש"בין מעסיקים", כשאין לעובד מעסיק הזקוק לו, יש לאפשר לו לנצל את הזמן לביקור משפחתי בחו"ל, ועם חזרתו מחו"ל לאפשר לו לחפש מעסיק חלופי כנדרש, ולהסדיר עבודתו אצלו. לפי חוק חופשה שנתית עובד זכאי ל-14 ימים חופשה בסוף שנת עבודה מלאה. לחופשה ארוכה יותר יהא זכאי עובד בעל וותק של יותר מ-4 שנים או תוך ניצול הזכות לצבירת החופש במרוצת שלוש שנות עבודה. כמו כן הזכות לחופשת אבל הינה זכות מוכרת בדין הישראלי.
עם הכנסתו של מהגר עבודה בשערי מדינת לישראל נוצרת הסתמכות וציפיית העובד כי הוא ישהה ויעבוד בישראל 63 חודשים המותרים, מעין חוזה תשתית בין מדינת ישראל למהגר עבודה. בעתירה נטען כי נסיבותיה המיוחדות של ר' מצדיקות סטייה מן הנוהל, וכי יש להפעיל את שיקול הדעת על סמך כל השיקולים הרלוונטיים ובסבירות הנדרשת.
בעתירה שהוגשה בשם ר' נטען, בין היתר, כי לאור העובדה שעל מהגרי עבודה חל איסור להגיע לישראל עם קרובי משפחתם, במקרים רבים נפרדים העובדים מילדיהם בגיל הרך או מהוריהם קשישים. בנסיבות אלה, חלק ממהגרי העבודה בישראל מבקשים לנסוע במהלך תקופת עבודתם בישראל לביקור מולדת, לצורך מפגש עם משפחה וחברים. רגישות מיוחדת יש לגלות בעת מצוקה, כגון בנסיבות של מצב בריאתי קשה או מות בן משפחה. ישראל אף אשררה אמנה בינלאומית המחייבת אותה לשקול בהתוויית מדיניותה כלפי מהגרי עבודה את הרגישות בנוגע למצבם המיוחד עקב ריחוקם מן המשפחה.
ר' אינה אשמה בכך כי מאגר הסיעוד נסגר זה מכבר וכי והנוהל לא חל עליה. יודגש, כי ארגוני זכויות האדם ממשיכים לטעון כי על פי החלטות הממשלה 448 ו-1274 כי יש לקיים את המאגר באופן קבוע ולא בשיטת מבצעים חד-פעמיים.
משרד הפנים מערים קשיים
עם הגשת העתירה הסכים משרד הפנים לתת לר' אשרת אינטר-וויזה ולהימנע ממעצרה במשך 30 ימים לאחר חזרתה, שבמהלכם תחפש מעסיק חדש. גם כאן לא חסך משרד הפנים בטענות תמוהות שהעובדת פשעה בכך ש"החליפה יותר מידי מעסיקים" ו"נותרה חודש ללא העסקה", עוד לפני שאימה נפטרה. דבר מטענות אלה, אגב, אינו שיקול במערך השיקולים למתן אשרה מסוג כלשהו, אולם משרד פנים מעלה את הטענות האלה פעם אחר פעם ומעניש את מהגרי העבודה בהערמת קשיים על הוצאת אשרת כניסה חוזרת. הפעם נמנעו, לפחות, פרקליטי משרד הפנים מהעלאת הצעות ביזאריות כגון הפקדת ערובה כספית (בגובה של אלפי שקלים) כתנאי למתן אינטר-וויזה. ערובות שדורש משרד הפנים אמורות להיות מחולטות אם לא ימצא עובד עבודה עם חזרתו ולא יצא את הארץ תוך זמן קצוב. בהצעות מסוג זה משרד הפנים שותף למעשה סחטנות של מעסיקים, כשכל משאלתו של העובד היא לבקר במולדתו מבלי לאבד הזכות לעבוד בישראל.
במרוצת שנים טיפל "קו לעובד" בעשרות פניות של עובדים המבקשים לצאת לחופשת מולדת מסיבות שונות. בשבועות אלה אנו שוקדים למצות הליכים מול משרד הפנים לפני הגשת עתירה עקרונית בדרישתנו לתקן את הנוהל באופן שיענה על הצרכים של מהגרי עבודה באופן מלא.
