"סעיף קטן בהסכם מספק הצצה לשיטות הפעולות שהיו נהוגות בעבר בחברות כוח האדם הסיניות. הסעיף קובע כי הנציגים שיישלחו החברות לישראל אינם רשאים לגבות כסף מהעובדים, להחרים את דרכוניהם, לנקוט כלפיהם באלימות ולהתערב בשיבוצם לעבודה"
מלבד סעיף הצהרתי ואיום זה, מה מבטיחה מדינת ישראל כדי להגן על כלל זכויות העובדים?
ממשלת ישראל אישררה סופית הסכם 'בילטראלי'- כלומר בין מדיני, שנחתם למעשה למול ארגון קבלנים סיני כמייצג של ממשלתו בעסקה. במסגרת ההסכם, ארגון הקבלנים אחראי על גיוס והסדרת הגעתם של עשרות אלפי עובדי בניין מסין לעבודה בישראל, החל מהחודשים הקרובים. בהליך גיוס העובדים לא מעורב אף גוף ישראלי, וזאת על אף שבעבר הלא רחוק כלל, חברות כוח אדם סיניות גבו דמי תיווך אסטרונומים בעבור הסדרת אשרות עבודה לישראל – וגורמי ממשלה ישראליים הניחו כי לא מעט מילארדים מתעשייה אפלה זו מצאו את דרכם גם לחברות קבלניות בישראל עצמה.
ההסכם שאושרר אינו מפרט מהן פעולות הפיקוח והאכיפה עליהן מתחייבת המדינה – לא בנוגע להגנה על תנאי ההעסקה והשכר, ולא בנוגע לאכיפה של כללי הבטיחות. סעיף קטן והצהרתי, נטול שיניים, אמור לשמש עלה תאנה לחובת המדינה להגן על העובדים לפי חוקי העבודה המקומיים.
בשנה החולפת החליטה ואישרה ממשלת ישראל עליה דרמטית במספר עובדי הבניין הלא-ישראלים: עשרות אלפי עובדים חדשים; פלסטינים, סינים, אוקראינים ועוד, אמורים להשתלב בענף הבניין במהלך השנתיים הקרובות. ההחלטות על מהלכים אלו לא כללו עליה – לא דרמטית ולא מינימלית – במשאבי הפיקוח והאכיפה להגנה על העובדים. זאת כאשר המציאות הקטסטרופלית בענף הבניין ידועה לכל והעובדים מופקרים חדשות לבקרים. אז מי עומד להרוויח מכניסתם של עוד עשרות אלפי עובדים מנוצלים למשק…?
עד כה, בשלל הפרסומים שחגגו את חתימת ההסכם עם קבלני סין נמצא קול ביקורתי יחיד ועקבי אשר לא נותן להצהרות בעלי האינטרסים להכתיב את כתבותיו. לכתבת אמיתי גזית בכלכליסט, "החברות הסיניות שיביאו לארץ פועלי בניין יקבלו "4,500 דולר לראש""
——————
לנייר העמדה של קו לעובד, "הבאת מהגרי עבודה מסין לענף הבניין והשלכותיה על עובדים ישראלים"
