"על רקע העובדה כי בסיורי הביקורת שעורכים מפקחי מינהל הבטיחות בעבודה במשקים חקלאיים נבדק רק כאחוז מכלל העובדים בחקלאות, צפוי מבקר המדינה להמליץ למשרד העבודה להגדיל את היקף הפיקוח ואת סמכויות המפקחים. מטיוטת הדו"ח עולה כי גם כאשר מצאו המפקחים עבירת בטיחות במשק כלשהו, בדרך כלל לא ננקטו נגד המעביד סנקציות. במצב כזה, מציינים הגורמים, יכולת ההרתעה של המפקחים כלפי מעסיקים מוגבלת, וכך גם יכולתם להגן על עובדים הנחשפים לחומרי הדברה."
נשמע לכם מוכר? באופן לא מפתיע, לא רק בענף הבניין אלא גם בחקלאות המדינה מפקירה את העובדים ומתחמקת מתקצוב וסמכויות לגוף הפיקוח שיהיה עצמאי וחזק. מבקר המדינה ממליץ ומתריע פעם אחר פעם בדבר ההשלכות החמורות של חולשת מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית – אבל הי, מדובר בעובדים נטולי קול, בשולי החברה, זרים ומודרים – אז למקבלי ההחלטות נראה שאפשר להמשיך להתייחס אליהם כחומר מתכלה באין מפריע.
בכתבה מצויין כי משרד הכלכלה בעצמו הזמין מחקר אותו ביצע פרופ' נדב דוידוביץ' ושממצאיו החמורים מאששים את הנתונים שבידינו בקו לעובד. אבל שימו לב לסוף הפסקה – "המשך המחקר, שכבר זכה למימון המשרד, בוטל בשל אי שיתוף פעולה מצד מעסיקים ישראלים". אתם הבנתם את זה? לובי החקלאים הבין את זה כבר מזמן. באים לכנסת, הופכים כמה שולחנות, מצהירים בקול רם (ע"ע צעקות) שאין בכוונתם להקפיד על זכויות עובדים למהגרים התאילנדים ובסוף גם דורשים שיאפשרו להם להביא עוד ועוד, "כי זה מה שיציל את הענף". מי משלם את המחיר?
כתבתו של אור קשתי בהארץ, "המבקר מצא אפליה בוטה בבטיחות בין פועלי חקלאות ישראלים וזרים"
