"בחגים, אנחנו מקבלות רק את אותם ימים בהם עבדנו ואת ימי השבתון המוכרזים על ידי המדינה כשבתון. כלומר, כל ימי חול המועד לא נחשבים כעבודה, יום הגשר שקיבלתם גם לא נחשב כיום עבודה.
אנחנו מקבלות את הסכום הכי נמוך במשק של דמי הבראה, וגם אותו מקצצים לפי ממוצע שעות העבודה שהיו לנו במשך 3 חודשים אחרונים. כך שאם לא עבדנו בחגים, הממוצע ירד מ-8 שעות ל-5 שעות ליום עבודה."
זהו ציטוט מתוך מכתב שהפיצה א', עובדת שהועסקה במסגרת של עבודה שעתית כמזכירה *במשך תשע שנים*. עובד שעתי הוא מי שמשתכר על בסיס השעות בהם עבד בפועל, בניגוד למשכורת חודשית קבועה – גם אם הוא מועסק בהיקף משרה מלא ובאופן קבוע ולא זמני. בדיון בכנסת ביולי הוצגו נתונים מטרידים על האחוז הגבוה של המועסקים במשק במתכונת שעתית – למעלה משליש(!) מהעובדים במשק הישראלי הינם עובדים שעתיים. החל משירותי ניקיון ושמירה וכלה בסייעות ומורי קבלן במערכת החינוך. בתחומים אלה ורבים אחרים, עובדים זה לצד זו עובדים המשתכרים שכר חודשי על יתרונותיו הבולטים, ועובדים שעתיים אשר זכויותיהם מקוצצות.
בתקופת החגים, עובדים שעתיים נפגעים כפליים. בניגוד לעובדי החודש, עובדים שעתיים זכאים לתשלום בימי חג רק לאחר שהועסקו במשך 3 חודשים לפחות, ב-9 ימי חג ומועד. יתרה מכך, הזכאות לדמי חגים לשעתיים קיימת רק אם העובד עבד ביום לפני החג וביום שאחרי החג (דרישה שלא חלה על עובדים חודשיים). מה גם שבמרבית מקומות העבודה, לא עובדים גם בערב החג או עובדים בערב החג יום מקוצר בלבד, ועליו לא משלמים לעובדים השעתיים.
כך יוצא, למעשה, שדווקא בתקופת החגים שבה ההוצאות גבוהות מהרגיל, שכר העובדים השעתיים יורד בכ-30%, גם אם הם היו זמינים לעבוד במשך כל התקופה. כחלק מ"פורום זכויות עובדים", קו לעובד מקדמת הצעות חקיקה במטרה לשפר את תנאיהם של העובדים השעתיים, בין היתר גם בכל מה שקשור לירידת השכר והזכויות בחגים. יש לעצור את מגמת ההתרחבות של מתכונת ההעסקה הנצלנית הזו.
