ביום 3.1.2010 דנה ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת בשתי הצעות חוק, בכפיפה אחת, שמאיימות להחזיר למדינת ישראל דפוסי התנהלות לא דמוקרטיים ופוגעניים.
ההצעה הראשונה, חוק העבדות (סעיפים 8(1), 8(2), ו 8(4) תיקון חוק הכניסה לישראל), מבקשת להחזיר את הסדרי הכבילה למהגרי העבודה בתחום הסיעוד. אחרי שבג"ץ הכריע כי כבילת עובד למעסיק איננה חוקתית, מבקשת הצעת החוק להחזיר את הסדר הכבילה למעסיק ולהגביל את מספר הפעמים בהם יוכל מהגר העבודה לעבור ממעסיק למעסיק ואף לכבול את מהגר העבודה כבילה גיאוגרפית.
מ' הגיעה לישראל מהודו בחודש מאי 2010 לאחר ששילמה 6,600$ תמורת אשרת העבודה. חברת כוח האדם הפנתה אותה לעבודה אצל מעסיק במושב בדרום הארץ. מיד עם תחילת עבודתה החל המעסיק להטריד אותה מינית, וכאשר סירבה לשתף פעולה נהג להכות אותה עם החפץ הראשון שעמד לרשותו. לאחר 17 ימי עבודה לא עמדה בכך יותר, יצרה קשר חברת כוח האדם ונציג מטעמה הגיע מיד והוציאה מבית המעסיק.
לאחר כשבוע הפנתה אותה חברת כוח האדם לביתה של מעסיקה חדשה. מעסיקתה החדשה לא הסכימה לבטח אותה בביטוח רפואי, ושילמה לה שכר הנמוך משמעותית משכר המינימום. לאחר שבועיים מיום תחילת עבודתה, דחפה המעסיקה את מ' בזמן שקילחה אותה, בעקבות תגובתה של מ' חשדה המעסיקה כי מ' בהריון, הזמינה משטרה לביתה וביקשה שיעצרו את מ' "כי היא בהריון". לאחר ריב ארוך, הסכימה המעסיקה להשאיר את מ' בביתה, אך לאחר חודשיים נוספים הובהלה המעסיקה לבית החולים, והודיעה למ' כי אינה זקוקה לה עוד.
מ' הופנתה למעסיק נוסף אשר לצערה נפטר לאחר שבועיים עבודה. במהלך שהייתה הקצרה בישראל, 5 חודשים בלבד, הספיקה העובדת, שלא מבחירתה, להחליף 3 מעסיקים שונים.
ל' הגיעה לישראל מסרי לנקה לאחר ששילמה 7,500$ דמי תיווך עבור אשרת העבודה. עם בואה, נשלחה ע"י חברת כוח-האדם בת"א לקשישה דמנטית הזקוקה לסיוע בהליכה. הקשישה לא ישנה במהלך כל שעות היום, ונהגה לבקר בשירותים לפחות אחת לשעה. בדירה חיה גם בתה של הקשישה שעבדה במהלך היום מחוץ לבית. ל' הבינה מיד עם תחילת ההעסקה כי לא תעמוד בתנאי העבודה הללו, ללא שינה בלילה וללא מנוחה ביום, ולאחר כ-10 ימים שוחחה עם מנהלת חברת כוח-האדם, אשר כעסה עליה וצעקה כי עליה להישאר במקום העבודה "אחרת תשים את שמה ברשימה השחורה, תסומן כ"run-away' ותגורש לסרילנקה".
ל' התמרמרה על כך, ולאחר דין ודברים הובטח לה שתישלח עובדת אחרת במהלך היום כדי שהיא עצמה תוכל לנוח. לאחר כ-3 ימים, כאשר לא הגיעה עזרה כמובטח, שאלה ל' את בתה של הקשישה לגבי העזרה הצפויה. הבת הסבירה לה שאומנם מחברת כוח-האדם ביקשו כי תדאג לעובדת נוספת שתסייע בשעות הבוקר על מנת שתוכל לישון מספר שעות רצופות, אולם היא הסבירה להם שאין באפשרותה לממן עזרה כזו. העובדת הבינה כי לא תוכל להיחלץ מתנאי ההעסקה הקשים הללו, ותלונות נוספות לחברת כח האדם נענו גם הן באיומים.
"התמזל מזלה" של ל' ולאחר כחודש עבודה חלתה, ואושפזה בעקבות מחלתה בבית החולים למשך 3 ימים, וקיבלה שבוע ימי מחלה. בתום חופשת המחלה הודיעה לה חברת כח האדם כי אינה צריכה לשוב לבית המטפלת והיא תופנה למעסיקה חדשה, אך עליה להבין כי זו עבורה "ההזדמנות האחרונה, שאם לא תיאות לה, תגורש".
סיפורן של מ' ו ל' הוא דוגמא אחת מני רבות של מהגרי עבודה שמגיעים לישראל לעבוד בתנאי עבדות, בשכר מינימום. חוק העבדות לא יאפשר למהגרי עבודה שנקלעים לסיטואציות מעין אלה לעזוב את מקום עבודתם ולחפש מקום עבודה שפוי יותר, נסבל, בו יוכלו להתמיד. חוק העבדות יכבול את מהגרי העבודה למעסיקיהם גם אם הללו מלינים את שכרם, מתעללים בהם, גם אם הם סובלים מאלימות מילולית ו/או מינית.
ההצעה השניה, חוק המשפחות (סעיפים 8(3) ו 9 (תיקון חוק הכניסה לישראל וחוק הכניסה לישראל)מבקשת לקבוע כי בני משפחה של ישראלים שטרם רכשו מעמד בישראל, יקרעו מבני משפחתם הישראלים ויצאו מהארץ לתקופה של עד 10 שנים כתנאי להסדרת מעמדם בישראל בעתיד.
חוק המשפחות, לטענת הארגונים, יפגע ישירות בזכותם של אזרחים ותושבים ישראלים לקיים תא משפחתי בישראל עם בני זוגם הזרים ויפגע בזכותם החוקתית לכבוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוק יכפה על ההורים הזרים לעזוב את הארץ ולהתנתק מילדיהם הקטינים, ואגב כך ישלול את זכותם למלא את חובותיהם כלפי ילדיהם.
לבסוף קראו הארגונים למדינת ישראל לגבש מדיניות הגירה שבמסגרתה ייקבעו קריטריונים לרכישת מעמד בישראל על ידי מי שאינם יהודים, וזאת קודם שיינקטו צעדים קיצוניים, המגבילים את אפשרות רכישת המעמד.
"קו לעובד", ה"מוקד לסיוע לעובדים זרים" וה"אגודה לזכויות האזרח" פנו לחברי הכנסת ולאמצעי התקשורת השונים במטרה למנוע מהצעות החוק להתקבל. בין השאר טענו הארגונים כי חוק העבדות יפגע פגיעה אסורה בזכויות יסוד, יביא להתרחבות תופעות של שהייה שלא כדין, לא יאפשר "תכנון אמיתי ומושכל" של צרכי המשק הישראלי.
בדיון בועדת הפנים, בו נכחו נציגי הארגונים, טען היועץ המשפטי של הכנסת כי הסעיפים אותם מנסה משרד הפנים לשנות אינם חוקיים ולא יעמדו במבחן בג"ץ. טרם נקבע דיון נוסף בועדה.
