מאת: הילו גלזר, "העיר"
העירייה שילמה לחברת הבנייה דניה סיבוס ששילמה לחברה הקבלנית אופיצי ששילמה לחוסין סלים, קבלן כוח אדם מכפר קאסם. אבל סלים נעלם ו־16 הפועלים האריתראיים שבנו את השלד של הבימה, רודפים כבר חמישה חודשים אחרי הכסף שלהם, ולומדים על כיסם איך העניינים פה מתגלגלים
76 מיליון שקלים – זו עלותו המשוערת של פרויקט שיפוץ תיאטרון הבימה. סכום שאולי לא אמור להבטיח שתהיה תמימות דעים אדריכלית סביב המבנה החדש של התיאטרון הלאומי, אבל כן אמור להבטיח שפועלי הבניין שמועסקים בפרויקט יקבלו את משכורתם. אז כיצד ייתכן שמתוך העבודה על מפלצת הנדלן היומרנית והמוקפדת, אחת מספינות הדגל של עיריית תל אביב, מוצאים עצמם פליטים אפריקאיים מתחננים לקבל את שכרם כבר כמעט חמישה חודשים? כמו ברוב הסיפורים מהסוג הזה, מקור התסבוכת הוא בהתקשרות עם חברת קבלן.
לעירייה עוד נגיע, אבל כדי להבין את אחריותה צריך להתחיל מלמטה, עם מי שסיפק את העובדים, שימש כבוס הישיר שלהם בשטח, ואמור היה לשלם את שכרם בפועל. מדובר בקבלן כוח אדם בשם חוסין סלים, תושב כפר קאסם. העובדים מספרים כי סיכמו עם סלים על תשלום יומי של 250 שקל, עבור תשע שעות של עבודות שיפוץ וטיח (סכום סביר לעבודה בבניין). תשלום עבור נסיעות לא נכלל בהסכם והעובדים הגיעו לאתר השיפוץ באופן עצמאי. כמו כן סוכם שהשכר יינתן לעובדים מדי שבועיים.
אלא שהקבלן לא עמד בהבטחתו ועיכב את משכורתם של הפועלים האריתראים. כשכבר שולם להם שכרם עבור חודש אפריל, קיבלו רבים מהם סכומים חלקיים בלבד, נמוכים ממה שהוסכם. כאשר גם משכורת חודש מאי עוכבה החליטו, בהתייעצות משותפת, להתפטר מעבודתם ותבעו מסלים שישלם להם את שכרם עבור הימים שבהם עבדו. הפועלים מספרים שבחמשת האחרונים מאז עזבו את הפרויקט מתחמק מהם סלים ולא ניתן להשיגו.
כמובן שהסדר ההעסקה עם העובדים היה פרטיזני לחלוטין ולא גילם בתוכו שום זכויות סוציאליות. הכסף היה מגיע במזומן, ללא תלוש משכורת. אחד העובדים מספר שנפצע בידו תוך כדי עבודה ולכן לא יכול היה להמשיך. כשעידכן בכך את סלים, עבודתו הופסקה מיידית והוא נשלח לדרכו, מבלי שהוענק לו כל טיפול רפואי. על פיצויים בכלל אין על מה לדבר.
הפועלים האריתראים פנו לעמותת קו לעובד – המסייעת לפליטים ולעובדים זרים – מתוך תקווה שהתערבותה תפעיל לחץ על סלים. בתדפיסי העמותה מתועדות שיחות של נציגי קו לעובד עם סלים שבהן הכיר בקיומו של החוב והבטיח לכסותו. אלא שבפועל דבר לא נעשה. סלים התחמק, הבטיח שיהיה בסדר, ונעלם. לאחר שגם בקו לעובד הבינו שמהקבלן לא תצמח הישועה, הם החליטו למקד את המאמצים במזמיני השירות – הדרגים הגבוהים יותר שאמונים על ביצוע פרוייקט השיפוץ – מתוך תקווה שאלו יכירו באחריותם כלפי העובדים בפרויקט. בשלב הזה מתחיל שרשור ארוך של גורמים. בראש הפירמידה נמצאת עיריית תל אביב, שנושאת ברוב עלויות השיפוץ (גם אגודת הידידים של התיאטרון תורמת חלק מסוים). העירייה היא הבעלים של הקרקע שעליה נמצא התיאטרון. מסונפת אליה חברת בניין הבימה” שמפעילה את הפרויקט. חברת הבניה דניה סיבוס היא קבלנית הפרויקט הראשית שאחראית על שלד המבנה. חברת הבניה אופיצי מתפקדת כקבלנית משנית ואחראית על עבודות הגמר. מתחת לאופיצי מצויים קבלני משנה רבים – ומביניהם גם אותו סלים. כל ניסיונות קו לעובד ללחוץ על הגורמים האלה על מנת שיתקנו את העול – נכשלו.
מסלול דומה עשינו גם אנחנו. ראשית פנינו לסלים, הבוס הישיר, אלא ששני המספרים שלו מנותקים או לא פעילים זמנית. בהמשך פנינו לאופיצי, קבלנית המשנה ששכרה את שירותיו של סלים. מיכה שוורץ הממונה על הפרוייקט באופיצי, שלח אותנו בחזרה לקבלן הנעלם. העברנו לו את כל הכסף עבור העובדים, הוא הכתובת לפנות אליה, אמר. סלים לא הגיש לנו דיווח מדויק על העבודה שנעשתה ולמרות זאת קיבל הרבה מאוד כסף על החשבון. ההסכם איתו היה לפי מטרים מרובעים של טיח. הוא היה אמור למדוד את התפוקה ובהתאם לזה לקבל תשלום עבור העובדים. הוא אמנם לא מדד אפילו מטר של טיח, אבל קיבל סכומים גבוהים לפי הערכות, להערכתנו אפילו גבוהים מדי. מרגע זה מדובר בעניינו בלבד, אנחנו לא מתערבים.
"לאף אחד מהגופים לא אכפת"
אלא שמסמך שהגיע לידי העיר מגלה שבאופיצי דווקא כן התערבו בניסיון לפשר בין הקבלן סלים לבין הפועלים האריתראים. במסמך משורטטת טבלה שהכין שוורץ עצמו ובה פירוט שמות העובדים ולצידם השכר שעוד חייבים להם עבור חודש העבודה הראשון. העובדים חתמו לצד שמם בטבלה הזאת, שממנה ניתן לגזור את ההפרש שבין ההבטחות של הקבלן ובין התשלום החלקי בפועל. ביקשתי מסלים שיבוא אליי ויראה לי כמה בדיוק הוא עוד חייב וניסיתי להסדיר את העניינים בינו לבינם, מסביר שוורץ. אבל זה משהו שעשיתי מיוזמה אישית שלי, כטובה.
עלינו בסולם הדרגות באופיצי ודיברנו עם המנכל, עופר אגוזי, שאמר דברים דומים: הקבלן קיבל את הכסף, פרע אותו ולא שילם לעובדים. נתנו לו צ'ק, הלכנו איתו לבנק ביחד, מרגע זה אין לי שליטה עליו. לדאוג שהוא יעביר את זה הלאה לעובדים אני לא יכול.
בדניה סיבוס, הקבלנית הראשית של הפרויקט, בחרו שלא להתייחס למקרה. גם שם העדיפו לגלגל את האחריות מדרגה אחת למטה ושלחו אותנו בחזרה לקבלנית המשנה אופיצי. אותו סיפור חזר גם כשפנינו להבימה, שם הפנו אותנו בחזרה לדניה סיבוס.
מעיריית תל אביב נמסר: חברת בניין הבימה מבצעת את עבודות השיפוץ באמצעות חברת דניה סיבוס, ויש להפנות אליה את השאלות.בכל מקרה, העירייה מצידה הסבה את תשומת לב החברה לטענות וביקשה את התייחסותה.
בינתיים הועבר התיק לטיפולו של משרד עורכי הדין הלפגוט, אדרי ושות'. בתחילת השבוע כבר הגיעו למשרדם עשרה מבין הפליטים האריתראיים ששכרם לא שולם. בחישוב השעות שעבדו, כפי שמפורט בכרטיסי העובד שלהם, עולה שחייבים להם סכום מצטבר של כ- 30 אלף שקל.
בימים אלה, עובדים עורכי הדין על הכנת כתב התביעה שיוגש בקרוב לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בכוונתם לתבוע מכל הגורמים המעורבים בפרויקט שיכירו באחריותם המשפטית לשמירת זכויותיהם של הפועלים, מתוקף היותם מזמיני השירות. ההתנהלות של כל קברניטי הפרויקט היא שערורייתית, אומר עוד צביקה הלפגוט. תמוה בעינינו שלאף אחד מהגופים שאליהם פנינו, כולל העירייה, לא אכפת שבפרויקט היוקרתי הזה הועסקה קבוצה גדולה של פליטים שכבר חמישה חודשים מתחננים לקבל את שכרם. החומרה רק מתגברת נוכח העובדה שמדובר בפרויקט לשיפוץ התיאטרון הלאומי.
