האישור שניתן לחברות כ"א לגבות אלפי שקלים נוספים כדמי תיווך, הפעם חוקיים, ממהגרי עבודה חדשים בענף הסיעוד – צורם, צורם מאוד.
מאז החלה המדינה בהבאת מהגרי עבודה לישראל, הופרטו שירותי הבאת העובדים הזרים והועברו לידי חברות כח אדם פרטיות ***אשר גבו, ועודן גובות, סכומי עתק ממהגרי עבודה*** עבור הזכות לקבל אשרת עבודה בישראל. גביית דמי התיווך הללו נעשית בניגוד לחוק וההכנסות ממנה מוגדרות במפורש כעבירה על פי החוק לאיסור הלבנת הון, אולם החוק לא נאכף ומדינת ישראל נמנעת מלהיאבק בנוהג פסול זה.
לפי נתוני קו לעובד סכום דמי התיווך הממוצע שמשלמות עובדות סיעוד עומד כיום על כ-10,688$, בעוד הסכום הממוצע שמשלמים עובדים גברים עומד על כ-13,104$. יתרה מכך, חלק נכבד מדמי התיווך משלמות העובדות בישראל, ולעתים אף את הסכום כולו: לפי עדויות העובדים, הסכום הממוצע ששולם בארץ עומד על 75% מסך דמי התיווך. מדובר בסכומים אסטרונומים במונחי הכלכלה של ארצות המוצא של העובדים, וכתוצאה מכך מגיעים לישראל עובדים משועבדים לחוב וברמת פגיעות גבוהה במיוחד.
מדינת ישראל גוררת רגליים בכל הנוגע להתקשרות בהסכם ולשיתוף פעולה בינלאומי בענף הסיעוד, אשר יאפשרו פיקוח ופעולה נחושה למיגור נוהג גביית דמי התיווך. נושא ההסכמים עם מדינות המוצא בסיעוד והשלכותיו על גובה דמי התיווך נמצא בהליך שמתנהל בבג"ץ מזה עשור (בג"ץ 2405/06 קו לעובד נ. ממשלת ישראל).
אנו סבורים כי אין להשלים עם מצב בו יתאפשר לחברות כח האדם לגבות סכומים כלשהם כדמי תיווך חוקיים, כל עוד ממשיכים העובדים להידרש לשלם באופן בלתי חוקי אלפי דולרים באין מפריע. טענות חברות כוח האדם בדבר העלויות הגבוהות שמכתיבים נהלי המדינה, מן הראוי שיופנו לממשלת ישראל אשר באחריותה לסבסד את השירותים שהופרטו על-ידה ומגיעים למטופלים הסיעודיים, במקום לגלגל את העלויות על גבם של העובדים המוחלשים במשק.
לקריאת כתבתו של אילן ליאור, "חברות כוח אדם יורשו לגבות דמי תיווך ממטפלים סיעודיים"
