05-07-2010

מאת: חנה זוהר, מנהלת

חברת "השמירה" בע"מ, גאה לבטח עד מאוד בהישג זה עד שהיא טורחת לפרסם מודעה בעיתונות, במימונה המלא, בדבר הדירוג לו היא זכתה.

עופר אזולאי, שעבד כמאבטח בחברה בוודאי לא היה ממליץ על החברה למדרג, אבל אותו ושכמותו אף אחד לא שואל.
אזולאי, מאבטח בחברת "השמירה" בע"מ, קיבל ביום 8.2.2010 מכתב מהחברה בו הוא נדרש לשלם לה חוב בסך 1,375 ₪ הנובע מ"תשלום מקדמה ע"ח קרן פנסיה לחודש דצמבר 2008 אשר הועברה ישירות לחשבון הבנק ולא נוכתה בתלוש השכר".

הפתעתו של מר אזולאי הייתה רבה שכן הוא סיים לעבוד בחברת "השמירה" כבר בנובמבר 2008. מר אזולאי לא הזדרז לשלם את החוב האמור ועקב כך קיבל בחודש אפריל מכתב רשום מהלשכה המשפטית של חברת "השמירה" בו הוזהר ע"י עו"ד ארז ש. עזרא, כי "במידה ולא ישולם החוב תיאלץ החברה לממש כנגדו את כל האמצעים החוקיים לגביית מלוא הסכום".

מיותר לציין, כי בשלב זה נבהל מר אזולאי ופנה לעמותת "קו לעובד".

בבירור ראשוני שערכנו נאמר לנו בחברת "השמירה" כי במהלך חודש דצמבר 2008 הועברו למר אזולאי תשלומים עבור קרן הפנסיה שלו, רטרואקטיבית לעשרה חודשי עבודתו. הסכום שעמד על כ- 3,500 ₪, שולם בעקבות הוראה של המחלקה לרישוי שומרים במשרד המשפטים כתנאי לחידוש הרישיון לחברה. מאחר והכספים הועברו בחודש דצמבר עבור הפרשות המעביד וגם העובד, נדרש עתה העובד להחזיר את חלקו לחברה. ההסבר הזה כמעט ושכנע אותנו אך ליתר ביטחון החלטנו לבדוק את צו ההרחבה בענף השמירה שהיה תקף בתקופת עבודתו של העובד.

על פי צו ההרחבה, נדרש המעסיק להפריש 6% על חשבון תגמולים ועוד 8.33% על חשבון פיצויים. חלקו של העובד עמד על 6%. בנובמבר 2008 נחתם הסכם חדש שהתאים את שיעורי ההפרשות להסכם הפנסיה הכללי בו נקבעו שיעורי הפרשות נמוכים בהרבה.

מהשוואת הסכום ששילמה חברת "השמירה" לסכום החוב שדרשה ממר אזולאי הובהר כי חברת "השמירה" ניסתה להשיב לעצמה חלק מהכספים שאולצה לשלם לעובדיה, תוך שהיא מנצלת את אי ידיעת העובדים.
עם תובנה זו פנינו במכתב לעו"ד החברה. בתשובתו שלא איחרה לבוא, חזר בו עוה"ד ארז ש.עזרא מדרישת החוב "לפנים משורת הדין, כמחווה של רצון טוב".

קשה להאמין כי מחווה של רצון טוב היא שהובילה את חברת "השמירה" לחזור בה מדרישתה המופרכת. קל להאמין לעומת זאת כי נעשה כאן ניסיון לגזול מעובד כספים שלא כדין, ב"שיטת מצליח".
במקרה זה, השיטה לא הצליחה. נותר רק לקוות כי עובדים נוספים לא נפלו קורבן לדרישות דומות מהחברה.