תקציר
המלחמה שפרצה עם מתקפת החמאס ב-7.10.2023 הביאה לשינוי חד בעמדת הממשלה ביחס להגירת עבודה ("עובדים זרים") לישראל, וכפועל יוצא – בהתפתחותן של תופעות שלא נראו זמן רב בענפי החקלאות, הבניין והתעשייה.
באופן מסורתי, עמדת ממשלות ישראל הייתה שיש לתחום ואף לצמצם את היקף הגירת העבודה לישראל, תוך יצירת רגולציה שאמורה להגן על המהגרים המגיעים אליה מפני ניצול, הפרת זכויות וגביית תשלומים אסורים מהם. מאז המלחמה, הממשלה החליטה, ללא דיון ציבורי, לשנות באופן מהותי את הגישה ולראות בהגירת עבודה מענה אידיאלי למחסור בעובדים שנוצר בשוק העבודה השניוני עקב הגיוס הנרחב למילואים, פינויי ממושך של תושבי הצפון והדרום, והאיסור שהטילה הממשלה על כניסת עובדים פלסטינים לישראל.
כחלק משינוי זה, החליטה הממשלה לפעול לשילוש מספרם של מהגרי העבודה בישראל, מבלי לבחון כראוי את השלכות ההחלטה על שוק העבודה, תוך הסרת כל מה שנתפס בעיניה כחסם להעסקתם – לרבות רגולציה שנועדה להגן על העובדים, המהגרים והישראלים כאחד: הוזלת עלויות המעסיקים (לרבות באמצעות הפחתת זכויות העובדים), זירוז הליכי גיוס העובדים על חשבון התאמתם לעבודה, ופתיחת אפיקים לא מפוקחים לגיוס עובדים שתלויים בגורמי תיווך מפוקפקים, אשר גובים אלפי דולרים מהעובדים תמורת הבאתם לישראל.
במהלך השנה וחצי האחרונות, ענפי התעשייה, הבניין והחקלאות עברו שינוי משמעותי. אם לפני המלחמה ענפים אלו כמעט שלא העסיקו מהגרי עבודה, או שבמשך למעלה מעשור העסיקו מהגרים ממדינות ספציפיות שגוייסו לעבודה בישראל בהליך מפוקח ומסודר; מאז המלחמה הגיעו לענפים אלו אלפי ועשרות אלפי עובדים פגיעים ממדינות חדשות, חלק ניכר מהם משועבדים לחובות עקב הלוואות שלקחו לצורך מימון הגעתם לישראל, וזאת למדינה במצב מלחמה. הדבר הביא להתפתחותן של תופעות שלא נראו זמן רב בענפים אלו כמו שעבודי חוב ואי-תשלום שכר, או החמרתן של תופעות קיימות כמו ציפוף עובדים במגורים שאינם ראויים למגורי אדם, העסקתם ללא מיגון בשטחי אש והיעדר אפשרות מעשית לסיים העסקה פוגענית בהיעדר יכולת לאתר מעסיק חוקי אחר. תופעות אלו לא לוו בפועל בתגבור האכיפה בשטח למיגור ניצול העובדים, והאכיפה נותרה רפה וחסרת שיניים כפי שהייתה גם לפני המלחמה.
נכון להיום, הניסיון למלא מחסור בידיים עובדות ע"י "יבוא" של מהגרי עבודה, טרם צלח. מספר העובדים שהגיעו תחת המדיניות החדשה, אמנם גבוה, אולם רחוק מלעמוד ביעדי הממשלה או בצרכי השוק. בכל הענפים האמורים מעסיקים מתלוננים על מחסור בעובדים; על כך שמהגרי העבודה שהגיעו, הגיעו מעט מדי ומאוחר מדי; שהם אינם מתאימים למקצועות שעבורם הובאו; ושהעסקתם יקרה מדי ולא מתאימה לצרכי המעסיקים. בעוד שהמדיניות הזו לא פתרה את בעיות המעסיקים, היא הביאה לישראל אלפי בני אדם פגיעים, חלקם הגדול לאחר ששילמו תשלומי עתק במונחי מדינת מוצאם, שהעתיקו את חייהם לישראל לתקופה של שנים, בזמן מלחמה ותחת הבטחות לעבודה ושכר. הדבר מחייב את הממשלה לפעול להגנה על עובדים אלו, עוד בשלב הגיוס באמצעות מניעה של הבאה לא מבוקרת של עובדים משל היו מוצר שמוזמן באינטרס, וכלה באכיפה משמעותית על זכויותיהם בישראל.
לקריאת הדו״ח המלא:
