עבור רבים שעת החירום הסתיימה, אך עבור אחרים היא רחוקה מלהסתיים: אנשים נהרגו, האמון נסדק וחשבון הנפש טרם התחיל. גל האלימות גבה מחיר אישי וחברתי כבד מאד וממדיו רק מתחילים להתבהר. בתוך הכאוס הכללי ספג ציבור העובדים והעובדות בישראל פגיעות ישירות ועקיפות, כי בשעת חירום קל מאד לשכוח אותם, את צרכיהם ואת ביטחונם: במלחמה שהסתיימה זה עתה קיבלו עובדים פלסטינים, אזרחי ישראל, איומים בפיטורים רק מכיוון ששבתו במחאה על האלימות או השמיעו את קולם נגדה; מהגרי עבודה שילמו בחייהם ובגופם את מחיר הפקרתם על ידי מעסיקיהם והמדינה; ועובדים.ות רבים.ות איבדו ימי עבודה ופרנסה מכיוון שלא יכלו לעזוב את ביתם. השטח דיבר ואנחנו הקשבנו, מתייצבים לצד העובדים.ות גם בסבב האלימות הנוכחי:
רדיפה פוליטית של עובדים פלסטינים אזרחי ישראל: עם תחילת גל האלימות מיהרה נציבות המדינה להוציא הודעה המבקשת מעובדים שלא להתבטא בפלטפורמות השונות בנושאים פוליטיים, רדיפה פוליטית זו תורגמה במהרה למעשה, ואף אחד לא הופתע מכך שהנפגעים היו עובדים פלסטינים. אל קו לעובד הגיעו מספר מקרים של עובדות.ים שזומנו לשימוע לקראת פיטורין, עקב פוסטים שהעלו לרשתות החברתיות בהם מחו על האלימות בירושלים, בשייח ג'ראח ובאל-אקצה, בעזה ובגדה. בין העובדים המיוצגים נזכיר עובדים של משרד הבריאות שזומנו לשימוע לאחר ש"ניצודו" בידי משטרת-מחשבות-מטעם-עצמה שצמחה ברשתות החברתיות.
עובדים פלסטינים אחרים קיבלו זימונים לשימוע בעקבות השתתפותם בשביתת המחאה שאורגנה על ידי ועדת המעקב העליונה לציבור הערבי בישראל, ונמשכה יום אחד (18.5). עורכי הדין שלנו טיפלו בכעשרה עובדות ועובדים, ייעצו להם והתייצבו לצידם על מנת לסכל את הניסיונות לפטרם. נכון לשעה זו הפעולות המשפטיות והתקשורתיות הצליחו לעצור את פיטורי העובדים, ואנחנו עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות והשימועים.
הכתובת הייתה על הקיר ומהגרי עבודה שילמו בחייהם את מחיר הפקרתם: שלושה מבין 12 ההרוגים שנפגעו מירי הרקטות מרצועת עזה היו מהגרי עבודה. ראשונה נהרגה סומיה סנטוש, עובדת סיעוד מהודו שנפצעה אנושות לאחר שרקטה פגעה בביתה של המעסיקה שלה, בו לא היה מרחב ממוגן. מעסיקתה נפצעה באורח קשה. שבוע מאוחר יותר, ב- 18.5, נהרגו שני מהגרי עבודה מתאילנד, וויראוואט קרונבוריראק וסיקהרין סאנגמרם, שהועסקו בחקלאות במושב אוהד. שמונה מחבריהם נפצעו. במאי 2019 התריע קו לעובד בפני הרשויות על הפקרת בטיחותם של העובדים בשעת חירום, אי מיגונם ושליחתם לעבודה בניגוד להנחיות, תוך פירוט שמות יישובים בהם הופקרו העובדים לגורלם, בדרישה לאכיפה מיידית ושלילת ההיתר להעסקת מהגרי עבודה. גם בימים אלה פנינו לרשויות ולשרי הממשלה בדרישה לספק בחירום מידע חיוני בשפות האם של העובדים, לדאוג לבטיחותם ולאכוף נהלים מול מעסיקים המצפצפים עליהם (למשל כאשר מעסיקים מלינים עובדים במבנים לא מוגנים ושולחים אותם לשדות בשעה שמעל לראשם עפים טילים). לצערנו, דבר לא נעשה והעובדים שילמו בחייהם, בגופם ובבריאותם הנפשית.
אכיפת זכויות עובדים בישראל דלה מאד הן בשעת חירום והן בשגרה. נתונים שפרסמנו בראשון למאי, ביום העובדים והעובדות, מצביעים על ירידה משמעותית באכיפת זכויות עובדים במהלך שנת הקורונה. על הירידה באכיפה חתום מנהל ההסדרה והאכיפה – האמון על הסדרה ואכיפה.
האדישות מקוממת ותוצאותיה מתגלגלות לקו לעובד, בשעות קבלת הקהל.
