שישה חודשים לתוך המלחמה אנחנו עומדים מול מציאות שלא הכרנו. אלפי מהגרי עבודה הגיעו לישראל בחודשים הללו, אלפים מהם מחוץ להסכמים בילטראליים. מיהם העובדים שהגיעו ובאילו נסיבות הם גוייסו? מהן הבעיות שאנחנו מזהים נוכח הגיוסים הפרטיים? מה קרה מאחורי הקלעים? מהי חשיבות ההסכמים הבילטראליים ומדוע קו לעובד בחר לפנות לבית משפט כדי לבלום את הסחף שנוצר בגיוסים הפרטיים של מהגרי עבודה?
תחילה רקע קצר.
ענפים רבים חוו טלטלה קשה מאז ה-7 באוקטובר, בהם ענף החקלאות שאיבד אלפי עובדים, כשמהגרי העבודה מתאילנד שבו לארצם בעקבות הטבח, וענף הבנייה שעצר אלפי פרוייקטים עת נסגרו שערי ישראל בפני העובדים הפלסטינים מהגדה המערבית. יש שדיברו בדאגה על אבדן הביטחון התזונתי של ישראל ופשיטות רגל של קבלנים. על רקע שפל כלכלי חסר תקדים ומצוקה מתמשכת בענפים הנסמכים בשגרה על מהגרי עבודה ופלסטינים, כמו גם מניעים פסולים של הוזלת עלויות, רצון להעסיק כוח אדם פגיע, רצונם של גורמי תיווך לגזור קופון וכיוצא בזאת, נפרצו המכסות הקיימות וענפים חדשים נעמדו בתור כדי לקבל היתר לגייס מהגרי עבודה.
אלו התוצאות: מתחילת המלחמה המדינה התירה גיוס פרטי של 5,000 עובדי חקלאות ו-10,000 עובדי בניין, בחסות נהלים חסרים וללא עבודת הכנה מסודרת. ההסכמים הבילטראליים, שנועדו לפקח על הגיוסים ולוודא כי עובדים אינם נדרשים לשלם דמי תיווך לא חוקיים, היו והנם – לטעמנו – הנתיב הבטוח וההגון ביותר להגירת עבודה, ולא בכדי בשנים האחרונות ישראל חייבה גיוס עובדים לענפים המדוברים רק באמצעותם. לצערנו, המלחמה החזירה את הגלגל אחורנית והמדינה שחררה את הרסן כדי להביא מספר גבוה ככל האפשר של עובדים ללא רגולציה ופיקוח.
התוצאה עגומה.
רק כמחצית מהמכסה החדשה לגיוס פרטי של מהגרי עבודה בענף החקלאות מולאה בפועל (800 עובדים הגיעו מסרי לנקה וכמה מאות עובדים הגיעו ממלאווי, תאילנד והודו), ואנחנו מסיקים מכך שלא היה בה צורך. אלו מהעובדים שפנו לקו לעובד בחודשים האחרונים דיווחו על כך שגבו מהם דמי תיווך גבוהים ואסורים בארצם, שתנאי המגורים שלהם בישראל מחפירים ותנאי עבודתם פוגעניים, שכרם נמוך משכר המינימום והם חווים קשיים בתקשורת עם מעסיקים ולשכות ההשמה.
בענף הבניין המחסור האקוטי בעובדים נותר בעינו: למרות שהמדינה אישרה גיוס של 10,000 עובדים מחוץ להסכמים, הגיעו עד היום מאות ספורות של עובדי בניין מהודו וסרי לנקה. ישראל חתמה עם שתי המדינות על הסכמים בילטראליים חדשים, אך במקביל התירה גיוסים פרטיים מהודו. החלטה שהתקבלה להכפיל את מכסת העובדים הולידה עתירה מטעם קו לעובד והקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב, כדי לעצור את הגיוסים הפרטיים בבניין. לשמחתנו, הוקפאה החלטת הממשלה שאפשרה את המהלך עוד טרם מוצתה המכסה.
בענף התעשיה, המבקש בימים אלו להצטרף לרשימת הענפים הנעזרים במהגרי עבודה, טרם נחתמו הסכמים בילטראליים. משכך, דרשנו שלא להביא עובדים לענף ממדינות עניות, בהן התמ"ג לנפש נמוך מזה של ישראל, על מנת לוודא שלא יגיעו עוד ועוד עובדים נטולי כוח מיקוח לענף. החשש שלנו מפני גיוס עובדים ללא רגולציה, מוביליות נמוכה בין מקצועות ומעסיקים ומבחן התמ"ג, הולידו עתירה נוספת של קו לעובד לעצירת הגיוסים הפרטיים לתעשייה.
המצוקה שחוו הענפים השונים במלחמה עדיין שרירה וקיימת, ויחד איתה מצוקת העובדים. עם זאת, נראה כי תמונת המצב הולכת ומתבהרת: הגיוס הפרטי לא הוכיח את עצמו, מקצועית ומספרית, בשעה בה הניצול כבר ניכר בשטח.
לאור דאגתנו מהדרך בה מעסיקים וגורמי תיווך מקוששים מכסות והיתרים לגיוס מהגרי עבודה מהמדינה, מבלי שגורם מקצועי יבחן את ההשלכות ארוכות הטווח, ניסחנו שורה של המלצות ואזהרות למקבלי ההחלטות, בראשן קריאה להיערכות קפדנית לאירוע המתגלגל שאנחנו עומדים בפתחו.
עובדים אינם מוצר שמזמינים בשל הצורך בו, ולצערנו מאז פרצה המלחמה נראה שזוהי התפיסה הרווחת בישראל בנוגע להגירת עבודה. מכיוון ששיקולים כבדי משקל עדיין אינם נלקחים בחשבון, ומכיוון שכבר הגשנו שתי עתירות התוקפות החלטות לא אחראיות לגיוס מהגרים עניים ללא פיקוח (אחת נמחקה לאחר שהמדינה חזרה בה, השנייה תלויה ועומדת בעוד ההחלטה מושהית), פירטנו עבור הצוות שהוקם במשרד ראש הממשלה כדי להסדיר את הנושא את הצעדים הנדרשים (לדעתנו) כדי להתמודד עם המציאות הנוצרת לנגד עינינו:
Loading...
Reload document
Open in new tab 