לפני האסון הבא – קו לעובד קורא לחקירה מקיפה של נסיבות הפציעה וההרג של עובדים במהלך מבצע "מגן וחץ"

גם בסבב האחרון נחתו רקטות בשדות חקלאיים ובאתרי הבנייה ופגעו במהגרי עבודה מסין (2.5) ותאילנד (12.5) ובעובדים פלסטינים. ביום שבת (13.5) פגע טיל באתר בנייה בעוטף עזה, הורג עובד פלסטיני מרצועת עזה ופוצע שניים נוספים. מציאות כלכלית ופוליטית קשה שימשה כתפאורת-חייו הקצרים של עבדאללה אבו ג'בה המנוח, עובד בניין בן 35 ואב לשישה; ושל אחיו הבכור, ג'בריל, שנפצע באורח קשה ונאבק עדיין על חייו. מדוע הועסקו העובדים בבנייה באתר נטול מרחב מוגן, בשיאו של יום במהלכו נורו טילים? איש לא יודע לענות על השאלה. ייתכן והתגוררו במתחם מכיוון ששערי עזה ננעלו בפניהם עם תחילת הלוחמה, והפכו לבני ערובה שקופים מתמיד.

שיעורם הגבוה של נפגעים מקרב העובדים הלא-ישראלים מחייב את המדינה לפתוח בחקירה נגד המעסיקים שבאתריהם נפגעו העובדים, וככל שיימצא כי אלו אכן הועסקו בניגוד להנחיות פיקוד העורף, למצות עמם את הדין – החל משלילת היתרים להעסקת עובדים לא-ישראלים וכלה בהעמדה לדין פלילי בגין סיכון חיי אדם. בדיקה לא פחות חשובה נדרשת ביחס למקומות הלינה של עובדים אלו, שלא פעם משוכנים באתרי הבניה עצמם, או באזורים שאינם קרובים למרחבים מוגנים, וזאת על אף שמדובר באזורים המצויים בטווח הירי.

בנוסף, אנו קוראים לפיקוד העורף להכיר בכך שבין האוכלוסיה האזרחית המתגוררת בטווח הירי, מצוי שיעור לא מבוטל של עובדים לא-ישראלים, שאינם חשופים לאתרי החדשות בעברית ואינם מכירים את שגרת החיים תחת ירי. נכון להיום הנחיות פיקוד העורף אינן נגישות להן, וגם אפליקציית ההתראות אינה פתוחה בפני טלפונים עם חשבון לא ישראלי, גם אם מדובר במי שמתגורר בישראל. הדבר משמעותי בפרט כאשר מדובר במי שנשלחים לעבודה בשטחים פתוחים, בהם כיפת ברזל אינה מיירטת רקטות והאזעקות אינן נשמעות.

אנחנו קוראים למדינה להבחין בפערי הכוחות העצומים בין עובדים לא-ישראלים למעסיקים, ולפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת שלא להפקיר עובדים שהביאה לכאן, כדי לבנות בתים ולגדל ירקות, לחסדיהם של בעלי אינטרסים כלכליים. בשעה בה יד אחת של המדינה יוצאת למלחמה, על היד השנייה להגן על עובדים מוחלשים בקו האש: להעניש מעסיקים שאינם מקיימים את איסור העבודה בשעת חירום, להפיץ מידע בשפות שונות, להנגיש מידע מפקע"ר גם למכשירים סלולאריים של לא-ישראלים ולדאוג כי העובדים ישובו לבתיהם בשלום. זהו המינימום שהמדינה חבה להם.