מאת: עו"ד חני בן ישראל
בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע ביום 29.2.12 בפסק-דין תקדימי בני זוג מירושלים בעבירות של החזקה בתנאי עבדות ועיכוב דרכון. המתלוננת במקרה זה הוחזקה בתנאים הקרובים לתנאי כליאה בבית בו הועסקה בעבודות משק בית. היא לא הורשתה לצאת, עבדה שעות ארוכות בכל יום, שבעה ימים בשבוע, דרכונה עוכב בידי המעסיקים, והיא הולנה בחדר השירותים. שכרה עמד על 150 דולר בחודש. למתלוננת לא ניתנו חופשות, ואף לא הותר לה לצאת מהבית לבדה או ללא פיקוח. על-פי פסק-הדין, בזמן ששהו בבית, בני המשפחה נהגו לנעול את דלת הכניסה מבפנים ולמנוע מהמתלוננת גישה אל המפתח. בזמן שבני המשפחה יצאו לחו"ל, הושארה העובדת נעולה בבית.
פסק-הדין התקדימי מנתח את יסודות העבירה בדבר החזקה בתנאי עבדות, על בסיס המשפט הבינלאומי והמשפט המשווה, ומסקנתו היא שיש להרשיע את הנאשמים על יסוד החלופה השניה להגדרת העבירה, העוסקת בשלילת חירות (עבדות , על-פי חוק העונשין, מוגדרת כ"מצב בו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם; לעניין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור"). זאת, נוכח ממצאי הכרעת הדין לגבי שלילת חירותה המתמשכת של המתלוננת על ידי הנאשמים.
המקרה טופל מראשיתו על ידי מנהלת סניף ירושלים של עמותת קו לעובד לאחר שהמתלוננת נמלטה למשרדי קו לעובד בירושלים, מקץ שנתיים כמעט של עבודה בתנאים אלה. מנהלת הסניף אף העידה במשפט מטעם התביעה.
