הטקסט הזה הוא לא לבעלי לב חלש. המילים הבאות לקוחות מתצהירו של א', מבקש מקלט, שהוכר כקרבן סחר, לאחר שנחטף ועונה עבור כופר בסיני בדרכו לישראל: "שבעה חודשים הייתי שם אזוק במרתף ומקבל מכות. סבלתי מעינויים מגוונים ורבים. קיבלתי מכות חשמל, מכות, שברו לי אצבעות, רגליים. אנשים מתו סביבי. לא ראיתי אור יום. אנשים מתו מהמכות חשמל שקיבלנו, שם, לידנו. התעללו בנו בברזל מלובן. שרפו לי כפות ידיים. מלקות בגב קיבלתי גם". בכדי לשחרר את א', נאלצה משפחתו לגייס כספים, מה שהותיר אותם ללא כל. אביו נפטר חודש לאחר שחרורו, לאחר ששמע את כל שסבל בנו. א' הצליח לברוח לישראל. כאן החל א' לעבוד כמיטב יכולתו, במטבחים, בסופרים. אך בהיותו מבקש מקלט,20% משכרו מנוכה, על פי חוק הפיקדון.
באמצע שנת 2018 הוחלט בוועדת הפנים של הכנסת להחריג אוכלוסיות מסוימות ממרבית חוק הפיקדון, ולהשית עליהם ניכוי של 6% במקום 20%, בין אוכלוסיות אלו היו מבקשי מקלט שהינם קרבנות סחר. החרגה זו כללה החזר רטרואקטיבי על הכספים שנוכו. אלא שממקרים שהגיעו ל"קו לעובד" הסתבר שפרשנות רשות האוכלוסין להחרגה הזו מצומצמת מאוד: הם אפשרו החזר מיום זו הכירה בהם המדינה כקרבנות סחר, ולא מיום תחילת החוק וניכוי שכרם. זאת למרות העובדה שהפיכתם לקרבנות סחר התרחשה טרם כניסתם לישראל, ועמה הטראומה הקשה וקשיי ההתמודדות. כסף זה, עבור עובדים אלו בפרט, הוא אוויר לנשימה. או כמו שהעיד א' בפנינו: "אני משלם שכר דירה על חדר וחצי 3,500. קיבלתי הודעה על ניתוק חשמל כי לא הצלחתי לשלם חשבון. קשה לי לחיות, אני כעת עובד בסופר וקונה משם על חשבון משכורת עתידית כדי שיהיה לי מה לתת אוכל לאישה ולבנות. לפעמים אני מבקש אוכל מחברים. בגלל זה פניתי לקבל החזר על הכסף שהיה בפיקדון. זה כי אין לי מה לאכול. אני לא ישן בלילה בגלל שאין לי כסף."
בעקבות מקרה זה ואחרים, פנתה עו"ד מיכל תג'ר מ"קו לעובד" לרשות האוכלוסין וההגירה, כבר בחודש יולי השנה, ואתמול התקבלה התשובה הרשמית, שהבקשה נעתרה, וקרבנות הסחר יקבלו את כספיהם מיום תחילת החלת חוק הפיקדון.
אנו מקווים כי תשובה זו תוכל לסייע ולו במעט למבקשי המקלט, קרבנות הסחר, בהתמודדותם הקשה מנשוא. יש לשוב ולומר כי חוק הפיקדון ותכליתו פסולים מיסודם ושוללים מעובדים את הקבוע בחוק – שכר המינימום המגיע להם, וכי ישנה עתירה תלויה ועומדת בבג"צ בנושא זה.
