מאת: קובי ניב, NRG
מאז ומתמיד, אני חייב להודות, חשודים בעיניי שוחרי הטבע והסביבה כמי שמעדיפים סנוניות וכלניות על פני בני אדם. והנה, אך לאחרונה קיבלה הדעה הקדומה הזאת שלי חיזוק משמעותי.
בפתח-תקווה פועלת חברת "א.ש. תעשיות אקולוגיה", ומפעילה שם, על פי האתר שלה באינטרנט, "מפעל לטיפול בפסולת ביולוגית ובפסולת רפואית נגועה". מטרות החברה הן "למנוע היווצרות בעיות אקולוגיות שונות", "התמודדות יומיומית עם כמויות פסולת רפואית-זיהומית-ביולוגית הנערמת בפתחי מוסדות רפואיים", ו"הכל למען בריאות הסביבה ושימור האיזון האקולוגי". אכן , מה טוב ומה יפה.
ולא רק זה, אלא שלפי האתר יש לחברה היתרים להפעלת המפעל בפתח-תקווה מכל גורם מוסמך, למן העירייה ועד המשרד להגנת הסביבה, ועם לקוחותיה נמנים גופים גדולים ומכובדים כקופת חולים מכבי ומכון ויצמן.
הכל טוב ויפה, כאילו. אלא מה? באתר של החברה שוחרת בריאות הסביבה לא מוזכר כלל שלפני כחודשיים אירעה בו שריפה, שבה עלו באש לא רק מבנים וחומרים מסוכנים, אלא גם נספו שני פועלים פלסטינים, שדרו שם בתנאים מחפירים. לפי תחקיר עמותת "קו לעובד", באותו ערב "ישבו שבעה עובדים פלסטינים לארוחת שבירת צום הרמדאן כשלפתע חדרה אש גדולה, שהתפשטה במהירות. שני עובדים נהרגו: ח"ד, שהיה המפרנס היחידי של משפחה בת תשע נפשות, ושעבד במפעל כעשר שנים, נשרף למוות; וע', עובד במפעל ואב לשלושה, נפטר בבית החולים".
העובדים תיארו בפני תחקירנית "קו לעובד" את תנאי העבודה שלהם במפעל. לטענת "קו לעובד", העובדים סיפרו כי "אינם מקבלים כל לבוש מגן או מסכות, אלא רק כפפות, לא קיבלו כל הדרכה ואינם יודעים את מידת הסכנה שיש בחומרים איתם הם עובדים". כל העובדים מהשטחים המועסקים במפעל, צוין בתחקיר, "עובדים ללא אישורי עבודה. מאחר שפחדו להיתפס, ישנו במפעל לפעמים שבועיים ברצף. אורך המשמרת הוא 12 שעות עבודה בממוצע, השכר: 5,000 שקל , ללא זכויות סוציאליות".
בשבוע שעבר פרסמה ועדת הבדיקה שהקים המשרד להגנת הסביבה את דוח הביניים שלה על השריפה במפעל. הדוח מטיל על הנהלת החברה והמפעל כל אשמה אפשרית לפריצת הדלקה ולתוצאותיה, שכן "מתבררת תמונה של מפעל אשר עבר באופן מהותי ובוטה על דרישות הרשויות וגרם באופן זה לאירוע החומרים המסוכנים". אלא מה? בכל פרק המסקנות של הוועדה מטעם המשרד להגנת הסביבה לא נאמרה אפילו מילה אחת על תנאי ההעסקה וההלנה של העובדים, או על עצם מותם. אף לא מילה אחת של הבעת צער או של השתתפות בצער.
בתגובה לשאלתי על התעלמות הוועדה ממותם של בני אדם בשריפה, אמר דובר המשרד להגנת הסביבה כי הוועדה מונתה לדון בהיבטים הסביבתיים, ולא הבטיחותיים של האירוע. לו היו נכחדות בשריפה סנוניות או כלניות, ולא בני אדם פלסטינים, אני מניח שהוועדה הייתה מקדישה לכך כמה וכמה מילים נרגשות.
