Loading...
Reload document
Open in new tab ** עדכון – מרץ 2018: בימים האחרונים הגיעו אלינו פניות מעובדים וממעסיקים מבולבלים, אשר בשל פרסומי הממשלה חושבים שהחל מאחד באפריל לא ניתן עוד להעסיק מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן.
אנו מבקשים להבהיר כי לא היה שינוי במדיניות העסקת מבקשי המקלט מאז 2011, אז התחייבה הממשלה לא לתת קנס למי שמעסיקים את מבקשי המקלט בעלי אשרה בתוקף, ובהתייחס להגבלות הגיאוגרפיות המופיעות על האשרה.
ראו את המסמך המצורף למידע מורחב ולדוגמאות לסוגי האשרה הקיימים בידי מבקשי המקלט.
במשרד האוכלוסין וההגירה מזהירים מעסיקים כי "על העסקת עובדים זרים ומסתננים שלא כחוק – משלמים ביוקר". יתרה מכך, במרבית האשרות המונפקות למבקשי המקלט מופיעה הבהרה בלשון "אישור זה אינו מהווה רישיון לעבוד", ומתחתיה – למי ששוחררו מחולות- מופיע גם האיסור להתגורר ולעבוד בערים אילת ותל אביב. דגש זה של רשות האוכלוסין וההגירה מקדם תפיסה מוטעה ומטעה לפיה העסקה של מבקשי מקלט הינה עברה על החוק, כאשר לרב לא כך הדבר.
מותר או אסור להעסיק מבקשי מקלט?
מזה למעלה מחמש שנים, במסגרת עתירה לבג"ץ שהוגשה מטעם עמותת קו לעובד וארגונים נוספים (בג"ץ 6312/10), רשות האוכלוסין וההגירה הצהירה והתחייבה כי המדינה אמנם לא תנפיק למבקשי המקלט רישיונות עבודה, אך כל עוד לא ישהו ב"מתקן שהיה", לא יינקטו הליכי אכיפה נגד מעסיקיהם. כלומר, לא יאכף איסור העסקה על מי שיעסיק מבקש מקלט שמחזיק ברישיון זמני בישראל, אפילו אם נכתב על גבי הרישיון "רישיון זמני זה אינו מהווה רישיון עבודה", ובלבד שהוא עובד במסגרת הגאוגרפית המותרת לו.
למעשה רב מבקשי המקלט שהשתחררו השבוע מחולות רשאים לעבוד בכל מקום ובכל ענף תעסוקה למעט אילת ותל אביב. בנוסף קיימים גם מי שמחזיקים ברישיונות ישיבה ועבודה בלתי מוגבלים מסוג ב 1- (אשרות עבודה שאינן מוגבלות). מי שמחזיק ברישיון מסוג זה, רשאי לעבוד בכל עבודה ללא הגבלה.
האם הגיוני לצפות ממעסיקים להבחין בהבדל בין אשרה עליה נכתב "אינו מהווה רישיון עבודה" לאחרת לפיה העובד "אינו רשאי לעבוד"?
בשנתיים האחרונות הנפיקה רשות ההגירה רישיונות ישיבה חדשים לפי ס' 2(א)(5), כאלה שאכן מגבילים העסקה, ושההבדלים בינם לבין הרישיון הנפוץ דקים ואינם ניתנים לפענוח לעין בלתי מקצועית. בשל הבלבול מוצאים עצמם המעסיקים ניצבים מול ויזות שונות שעמידה על פירושן דורשת פלפול לשוני. באתר האינטרנט של רשות ההגירה, בו מופיע פירוט סוגי האשרות, מוצג המידע באופן מבלבל המוביל את הקוראים למסקנה שהעסקת מבקש מקלט אינה חוקית. רק בסוף הרשימה, תחת איסורים ואזהרות, מוזכר שניתן להעסיק מבקש מקלט המחזיק ברישיון זמני בתוקף. הצגה זו של הדברים גררה ביקורת חריפה גם מטעם מבקר המדינה, שציין כי "מסמכים רשמיים שהונפקו לזרים נוסחו באופן מבלבל ומטעה", ובאשר למעסיקים הוסיף המבקר וקבע כי "מנקודת ראותו של מעסיק בכוח, הסדר אי האכיפה שעליו התחייבה המדינה לבג"ץ הוא עמום ובלתי מובן".
אז למה בכל זאת מותר ואף רצוי להעסיק מבקשי מקלט?
הסדר אי-האכיפה אליו התחייבה המדינה לא נוצר בחלל ריק ומהווה הכרה של מדינת ישראל בעובדה שאינה יכולה למנוע מעשרות אלפי אנשים בתחומה את זכותם לקיים את עצמם מבלי לגרום להשפעות הרסניות על החברה הישראלית. הימנעות רשות ההגירה מפרסום והבהרת התחייבויותיה, ופרסומים בתקשורת הנוגדים התחייבויות אלו מטעים את הציבור, מסכלים את יישום ההסדר ועלולים להוביל לפגיעה בפרנסתם של המעסיקים וביכולתם של מבקשי מקלט רבים להתקיים בכבוד מינימאלי.
מה החובות שחלות על המעסיק של מבקשי מקלט?
החובות החלות על מעסיקי מבקשי מקלט דומות ברובן לחובות החלות על מעסיקי מהגרי עבודה. על המעסיק לבטח את העובד בביטוח לאומי, ומכיוון שמי שאינם תושבים לא נכללים בחוק בריאות ממלכתי, במקום מסי בריאות יש לרכוש עבור מבקש המקלט ביטוח בריאות פרטי, וניתן לנכות משכר העובד עד שליש מעלות הביטוח, ובכל מקרה לא יותר מ 124.6 ₪. כמו כן, חוקי העבודה הקיימים אינם מבדילים בין עובד לעובד, והם חלים במלואם גם על מבקשי מקלט, ומתוקפם הם זכאים לחופשה שנתית, דמי הבראה, פנסיה ועוד. יש לזכור כי מטרת חוקי העבודה היא לוודא כי שוק העבודה יהיה שוויוני, וכי לכל העובדים בישראל אינטרס שלא תתקיים שכבה של עובדים חסרי זכויות וכתוצאה מכך "זולים" יותר, דבר אשר גורר את כל שוק העבודה מטה.
עמותת קו לעובד וארגונים נוספים פרסמו הבהרה "ידידותית למשתמש" על מנת לעזור למבקשי מקלט ומעסיקים גם יחד לוודא כי ההעסקה מתבצעת כחוק וכדין. העסקת מבקשי מקלט הינה הדרך היחידה לאפשר את שהותם בארץ באופן מכבד ושאינו מהווה נטל על החברה, כי אם תורם לה.
