נועה שאואר
לכפר וורבורג הגענו בעקבות תלונת עובדים על אי תשלום שכר מינימום ותנאי מגורים מחפירים. הגענו למושב בשעות הצהריים, אחרי שהעובדים סיימו את עבודתם. נפגשנו עם קבוצת עובדים במגוריהם, ממש בחצר האחורית של וילת מעסיקם. למגורים הגיעו עובדים נוספים מרחבי המושב, לשמוע על זכויותיהם ולקבל סיוע למימוש הזכויות. סך הכל נפגשנו באותו היום עם כ-40 עובדים אשר מועסקים על ידי 11 מעסיקים שונים.
מספר עובדים סיפרו לנו כי הם מקבלים משכורת גלובאלית של 3000 ₪ בחודש עבור 200 שעות עבודה, לא משנה באיזה יום עובדים. חישוב קצר מעלה במדובר בכ-120 ₪ ליום עבודה בן שמונה שעות, גם בימי שבת וחג. לעובדים מעולם לא ניתן תלוש שכר ולכן אין הם יכולים לבדוק את השתכרותם החודשית. חלק מהעובדים סיפרו כי הם עובדים 16 שעות ביום עליהם משלמים להם 120 שקלים ל-8 שעות עבודה ועוד 18 שקלים לכל שעה נוספת. העובדים הלינו על השכר הזעום וביקשו שנעזור להם לדרוש את שכר המינימום המגיע להם כחוק. בנוסף, לעובדים מעולם לא נפתח חשבון בנק בישראל כפי שמורה הנוהל להעסקת עובדים זרים של רשות ההגירה. אי פתיחת חשבון הבנק מביאה לכך שהעובדים אינם יכולים לעקוב במסודר אחר סכום הכסף המועבר אליהם כל חודש. במקרים אלו, מצליחים החקלאים לטשטש את אי תשלום שכר המינימום וזכויות סוציאליות כחוק.
בכמה משקים חקלאיים בהם ביקרנו בכפר וורבורג, מגדלים פירות שונים – לפי העונה. באחד המשקים מגדלים רימונים לקראת ראש השנה. לכבוד ראש השנה וכדי להספיק לשווק את כל הרימונים לארוחות החג הישראליות, נאלצים העובדים לעבוד מספר רב של שעות. את שעות העבודה הרבות ועומס החום הנוראי, מפיגים העובדים בחצי שעת הפסקה אשר ניתנת להם לקראת הצהריים.
כל 40 העובדים תיארו בפנינו כי הם מרססים את הפירות השונים בכימיקלים בממוצע שלוש פעמים בשבוע. למרות התדירות הגבוהה, העובדים סיפרו כי לא סופקו להם אמצעי מיגון כחוק וכי מעולם לא עבורו הדרכה מסודרת על עבודה עם חומרי הדברה ועל השימוש באמצעי מיגון, באם יש כאלו. כמה מהעובדים סיפרו לנו על סחרחורות בעקבות העבודה עם חומרי ההדברה. לעובדים לא היו כרטיסי קופת החולים שלהם איתם ולא פרטים על הביטוח הרפואי שלהם.
התלונה העיקרית השנייה של העובדים הייתה בנוגע לתנאי המגורים שלהם. בעקבות התלונה, הסתובבנו בכמה ממגורי העובדים ברחבי המושב. מבנה המגורים הראשון היה המבנה שאירח אותנו, מורכב מחצי מבנה מבטון וחצי מחסן ומאכלס 9 עובדים. לעובדים שירותים ומקלחת אחת. המטבח מאולתר בחיבור בין המבנה ומתפרק לחלוטין. חדרי השינה של העובדים צפופים וקטנים מאוד ובחלק מהחדרים אין יכולת אפילו להפריד את המזרנים, אשר נמצאים על הרצפה. כמובן שבאף אחד מהחדרים לא נצפה ארון בגדים מסודר או לוקר עם מנעול. אין מה לדבר על מנעולים על הדלתות. במגורים השניים בהם ביקרנו, המצב כבר היה גרוע הרבה יותר. המבנה ארעי והשירותים והמקלחת מפורקים לחלוטין, מרצפת המבנה נובעת פטרייה המכסה את רצפת המבנה ואין יכולת להתקלח במקום. העובדים מספרים כי קודמיהם במגורים ניסו לדבר עם המעסיק על הטחב והריקבון אך המעסיק לא נענה לבקשתם לפעול בנושא והמקום עדיין מוזנח ולא ראוי למגורים. במבנה השלישי בו ביקרנו נוכחנו לדעת כי העובדים מצאו דרכים יצירתיות להתמודד עם העובדה כי לא מותקן מטבח במגורים. העובדים ייצרו מעין מטבח אלטרנטיבי מחוץ למגורים שם הם מבשלים כל יום, בכל עונה. למותר לציין כי המטבח המאולתר מהווה סכנת נפשות לעובדים ולמגוריהם.
ממבנה המגורים בו שהינו כל הזמן עם העובדים, סולקנו לבסוף בצווחות על ידי המעסיק זאת למרות ששהינו במגורי העובדים, שעל הזכות להתגורר בהם, הם משלמים סכום כסף מדי חודש. את המשך היום העברנו בגינה המרכזית של המושב, שם המשכנו לקבל מידע על חייהם של העובדים במקום, על תלונותיהם ודיברנו על דרכים אפשריות לפעולה.
גם כאן, כמו בכל מקום אחר בו אנחנו מבקרים, תלונתם העיקרית של העובדים היא על אי תשלום שכר מינימום ותנאי מגורים מחפירים. אנו נעביר את התלונות לרשויות הרלוונטיות ונפעל עם העובדים לשיפור מצבם.
