לאחר שתשעה שופטי בג"ץ החליטו פה אחד לפסול את חוק ההסתננות, ביום שלישי ה- 1 באפריל בשעה 9:00 ידון אותו הרכב בעתירה משותפת לארגוני זכויות אדם נגד חוק ההסתננות החדש, המאפשר כליאת מבקשי מקלט לזמן בלתי מוגבל במתקן "חולות".
ב- 16.9.2013 ביטל בג"ץ את חוק ההסתננות הקודם כשפסק שאיננו חוקתי, בין השאר כיוון שאין להחזיק במעצר ממושך מבקשי מקלט ומי שאין אפשרות לגרשם, ואין לעשות במעצר שימוש לצורך הרתעת מבקשי מקלט אחרים מלבוא לישראל. בית המשפט עמד על כך שמבקשי המקלט מסודן ומאריתריאה אינם בני גירוש, בשל המצב בארצות מהן נמלטו:
"קשה ככל שתהא המשימה שעמה נאלצת מדינת ישראל להתמודד על כורחה, עלינו לזכור כי אלה שכבר באו בשערינו – מצויים עמנו. הם זכאים לזכות לחירות ולזכות לכבוד המוקנות בחוק היסוד לכל אדם, באשר הוא אדם" [סעיף 45 לפסק הדין]
"חוק ההסתננות 2 ", אותו מיהרה המדינה לחוקק לאחר פסיקת בג"ץ, מנוגד לפסק דינו של בג"ץ ומסדיר את כליאתם של מבקשי המקלט במתקן חולות, המכונה על ידי המדינה "מתקן פתוח", ואשר הוקם בסמוך לכלא סהרונים שבדרום מערב הנגב.
כ- 1500 מבקשי מקלט מוחזקים כיום בחולות לפרק זמן בלתי מוגבל. הם אמנם מורשים לצאת מהמתקן למספר שעות, בין ספירת הבוקר לספירת הצהריים, ובין ספירת הצהריים לספירת הערב, אולם הריחוק מרוב יישובי הארץ ומגבלות שונות במתקן עצמו הביאו לכך שרוב פעילותם של מבקשי המקלט מתמצה בשהות חסרת תוחלת בתחומי המתקן. מטרת החוק היא לשבור את רוחם, על מנת שהממשלה תוכל להתהדר בכך שאינה מגרשת אותם, אלא רק מסייעת בידיהם לעזוב "מרצונם".
החוק החדש אינו משפיע רק על אלו הכלואים במתקן אלא על קהילת מבקשי המקלט כולה, החיה בפחד מפני כליאה. הם חוששים מהעברתם לחולות, וחוששים ממעצר בסהרונים משום שאין בידיהם היתרי שהייה תקפים. עד כה, אלפים קיבלו צווים להתייצב בחולות. כמאתיים נעצרו משום שלא הצליחו לחדש את היתרי השהייה שלהם, בעקבות הקשחת הבירוקרטיה הכרוכה בכך.
לדברי עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, המייצג את העותרים בדיון, מבקשי מקלט הכלואים בחולות וארגוני זכויות אדם, "העובדה שהכנסת והממשלה שבות ובוחרות בקבוצה חלשה ונטולת כוח כשעיר לעזאזל, תולות בה את צרות החברה, משניאות אותה ומכות בה שוב ושוב באמצעות חקיקה, מחייבת את בית המשפט להתערב. "
לדברי מוטאסים עלי, מבקש מקלט מדארפור ואחד ממנהיגי מחאת הפליטים, "המטרה של החוק והכליאה שלנו בחולות היא לשבור ולייאש אותנו, לגרום לנו לחתום על עזיבה כאילו מרצון. אנחנו שומעים את גדעון סער מתפאר בנתונים מהחודשים האחרונים על אלפים שעזבו 'מרצון', חלקם לאריתריאה, רובם לסודן, ואחרים למדינות שלישיות.
האם גדעון סער בדק מה עלה בגורלם של החוזרים מרצון? האם הוא יודע אם חירותם נשמרת? אם הם בכלל עדיין בחיים? אלינו מגיעות הידיעות המרות על גורלם של האחים שלנו שהתייאשו מהמצב פה וחתמו על 'עזיבה מרצון'. האחים שלנו ממשיכים להיות פליטים, במקרה הטוב ממשיכים לברוח ולחפש מקום מוגן, ובמקרה הרע נכלאו בכלא ואף נרצחו שם.
זו הברירה שהממשלה נותנת לנו: לחיות כל חיינו במדבר תחת קורת גג, עם מים ולחם – ללא אפשרות לצאת משם, ללא אפשרות לעבוד, ללא אפשרות לקיים את עצמנו כבני אדם. הממשלה מבקשת מאתנו להיות כבעלי חיים, להסתפק בהגנה ומזון בסיסי. והברירה השנייה היא לצאת מישראל אל גורל לא ידוע, לחזור למדינה ממנה ברחנו, לשלטון שרדף אותנו וימשיך לרדוף."
לעתירה ולכל החומרים המשפטיים באתר האגודה לזכויות האזרח: http://www.acri.org.il/he/29963
