מאת: עו"ד רחלי אידלביץ
דמיינו שיום אחד בן/בת הזוג שלך י/תקבל "רלוקיישן" Relocation למדינה אחרת שידועה בעולם כמדינה מתוקנת ושומרת זכויות אדם. במדינה הזו יקבל בן הזוג מרשויות אישור עבודה ושהייה- וויזה למשך תקופה של מספר שנים. אז תגלו פתאום שאותה מדינה מתנה את אשרת העבודה בתנאי אחד- בני המשפחה מדרגה הראשונה: ילדים, בני זוג והורים בשום פנים ואופן לא יוכלו להצטרף. הם יצטרכו להישאר בארץ. מידי שנה תחודש אשרת העבודה שלו ובכל פעם הוא יצטרך להצהיר לרשויות כי בת זוגו אינה שוהה איתו באותה מדינה.
מעבר לכך, לא תורשו לבקר, ולו ביקור קצר, את בן הזוג שלכם בתקופה שהוא מועסק באשרת עבודה באותה מדינה. מה תגידו, אם בנוסף תגלו שבאותה מדינה קבעו הרשויות שאם פנויים/פנויות באשרת עבודה יכירו את האחת או האחד שלהם והם לא אזרחית המקום, אלא עובדים באשרה כמוהם בדיוק- יגורשו ממדינה זו מייד ברגע שזה ייוודע לשלטונות.
איפה נמצאת רפובליקת הבננות הזאת, תשאלו… זו ישראל וזו המדיניות שלה כלפי עובדים זרים המועסקים כאן באשרה כחוק.
מריו ומריה עובדים שניהם כמטפלים סיעודיים. הם הכירו לפני מספר שנים, וכשגילתה מריה שהיא בהריון, נישאו השניים בשגרירות הפיליפינים. כשנודע זאת למשרד הפנים הוא ביטל למריו את האשרה והורה לו לעזוב את ישראל תוך 30 יום. מריה פוטרה בינתיים מעבודתה בחודש התשיעי להריונה אחרי 5 שנות שירות נאמן למעסיקה. צפוי לה גורל דומה. בלית ברירה החליטו בני הזוג כי מריה תצא עם התינוקת שתיוולד לצמיתות מישראל ומריו ימשיך להיות מפרנס המשפחה בישראל, אם יותר לו. בקשתו לאפשר לו לחזור ולעבוד בענף הסיעוד, כשהיא נתמכת במכתבה של בת זוגו המתחייבת להיפרד ממנו ברגע שיוצא דרכון לבתם שעתידה להיוולד בקרוב ותוכל לקחת אותה אל מחוץ לגבולות ישראל, תלויה ועומדת במשרד הפנים.
צ' היא עובדת זרה מסרי לנקה והיא מועסקת בטיפול באישה קשישה כבר מספר שנים. צ' הכירה בישראל את בן זוגה, אפריקאי שביקש בישראל מעמד של פליט וזכאותו למעמד זה מתבררת בימים אלה בבית משפט. בני הזוג נישאו בישראל בכנסיה הנוצרית בירושלים. צ' בחודש השמיני להריונה. כאשר הגיעה צ' למשרד הפנים לבקש לחדש את אשרתה עבור מעסיקתה שהייתה שמחה להמשיך ולהעסיקה למרות האמהות הצפויה, בישר לה משרד הפנים כי האשרה מבוטלת עליה לצאת את ישראל כוון שנישא ובעלה נמצא בישראל.
העובדים הזרים מגיעים לכאן לעיתים לתקופות עבודה ממושכות. במקרה של עובדי סיעוד, זה יכול להגיע גם לעשרות שנים- בכל התקופה מצפים מהם שלטונות שיתנזרו מחיי משפחה וזוגיות ממוסדת. איסור מסוג כזה לא קיים באף מדינה מתוקנת בעולם, בה מועסקים מהגרי עבודה. אפילו במדינות ערב הידועות לשמצה באשר ליחסם למהגרי העבודה השוהים בה – אין כפייה לוותר על חיי המשפחה כתמורה לאשרת עבודה.
עד לא מזמן היה גם איסור גורף לעובדות זרות להשאיר בישראל את ילדם שנולד בישראל בתקופת עבודתן באשרה כחוק. עוד בחופשת הלידה היה על היולדת להיפרד מפרי בטנה ולשלוח אותו למדינתה כתנאי להמשך העבודה בישראל כחוק – באשרת עבודה. רק לאחר ההתערבות של ארגוני זכויות אדם ופסיקת בג"ץ, נאסרה מדניות אכזרית זו של משרד הפנים. עדיין, גם במקרה הזה יוודא משרד הפנים שהאם היא אם חד-הורית.
לעיתים צריך להיזכר שאלה אנשים ולא מספרי דרכון. אין לצפות מהם שישילו מעצמם את זכויות האדם ותכונותיהם האנושיות הבסיסיות, כמו הכמיהה לזוגיות ומשפחה. בינתיים, ביום המשפחה השנה, לא חגגו כאן העובדים הזרים או שעשו זאת בסתר.
