בריאות תעסוקתית נוגעת לכל אחת ואחד מאיתנו, ומכתיבה את יכולתנו להגן על עצמנו בזמן העבודה ואחריה: תנאי העבודה שלנו, החומרים בהם אנחנו משתמשים, הציוד העומד לרשותנו, המנח של הגוף שלנו במהלך היום, האוויר שאנחנו נושמים, היחס שאנחנו מקבלים – כולם משפיעים על בריאותנו הפיזית והנפשית. בהיעדר מודעות מספקת לנושא – כמו גם ידע, נתונים, הדרכות ואכיפה – תחום הבריאות התעסוקתית נדחק לשוליים ומעולם לא טופל בישראל באופן מקצועי והוליסטי.
על רקע הוואקום הזה החלטנו להתעמק בנושא, ללמוד אותו ולפעול.
כך, לאחר שנים רבות במהלכן קידמנו את המאבק בתאונות העבודה ועסקנו באופן יומיומי בבטיחות בעבודה, מחלקת הבטיחות בקו לעובד התרחבה גם לבריאות תעסוקתית והתחלנו במחקר וקידום שיתופי פעולה עם בעלי עניין וגורמי מקצוע במשרדים השונים. בשנה שעברה (2021) הוצאנו דוח ראשון מסוגו, תחת הכותרת "משבר התחלואה התעסוקתית בישראל", הקורא להרחבת נקודת המבט על הנושא והבחנה בשטחים העיוורים בהם עובדים נפגעים בעבודה במספרים מבהילים: על פי הערכות מומחים, כל שנה כ-30,000 איש ואישה חולים בישראל מסיבות שקשורות בעבודתם. חלקם יחלימו אך אחרים יישארו חולים כרוניים. כ-800 יאבדו את חייהם.
היום, נובמבר 2022, אנחנו משיקות דוח חדש, "מפת דרכים – בריאות עובדים פלסטינים בענף הבנייה". הדוח מבוסס על מחקר עומק שערכנו בשיתוף המחלקה הפלסטינית במספר זירות, והוא כולל סקירה של מאפייני העובדים הפלסטינים העובדים בענף הבנייה, מיפוי של גורמי הסיכון המרכזיים שהם חשופים להם והמלצות למקבלי ההחלטות. להלן עיקרי הממצאים:
מעל 50 שנות כיבוש יצרו א-סימטריה וגרמו לכלכלה הפלסטינית להיות תלויה בכלכלה הישראלית. מצב זה גרם לדחק ומצוקה אצל העובדים הפלסטינים, שנאלצו לעבוד הרחק מביתם, בתנאים קשים, והוליד קרקע פורייה לניצול. נוכח הצורך לפרנס את משפחותיהם, אנשים בעלי השכלה וויתרו ומוותרים על הניסיון לאתר עבודה בשכר ראוי במקצוע שלהם ברשות הפלסטינית, ופנו לעבודה בענפים שפתוחים עבורם בישראל, ובעיקר ענפי הבנייה, החקלאות והתעשייה. על פי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, כ-80,000 פלסטינים עובדים בהיתר בענף הבנייה בישראל. מחסומים בודדים פתוחים עבורם, ואלו מהווים נקודות מעבר רשמיות בין הגדה ובין ישראל. בגלל התנאים במחסומים יש הממתינים בהם כבר מהשעה 3:00 לפנות בוקר. כמחצית משלמים דמי תיווך חודשיים, בסך אלפי שקלים, כדי לאתר מקום עבודה בישראל. לאחר עשרות שנים במהלכן העובדים היו כבולים, לפחות על הנייר, למעסיקיהם – רפורמה משנת 2020 קבעה כי עובד פלסטיני בעל היתר עבודה רשאי לעבור בין מעסיקים בענף הבנייה תוך 60 ימים. עם זאת, ממצאי קו לעובד מצביעים על כך שרפורמה זו עדיין אינה מיושמת כהלכה, והשפעתה על השטח זניחה.
איסוף הנתונים עבור המחקר נערך באופן הבא:
- 256 עובדי בנייה פלסטינים השיבו על סקר שכלל 38 שאלות בערבית.
- ראיונות חצי מובניים התקיימו עם 6 עובדים פלסטינים בענף הבנייה.
- קבוצת מיקוד המורכבת מעובדי בניין התכנסה כדי לענות של שאלות.
- ועדת היגוי של פעילים פלסטינים (ובעיקר פלסטיניות) בגדה המערבית השתתפה בבניית השאלון והעלתה סוגיות הנוגעות לבריאות התעסוקתית של עובדים פלסטינים בענף הבנייה.
- התקיימו ראיונות עם 5 בעלי עניין ומומחים מתחום הבריאות התעסוקתית, בהם בכיר לשעבר במינהל הבטיחות, רופא תעסוקתי בכיר, פסיכולוג תעסוקתי, עובד במוסד לבטיחות וגיהות, ומנהל עבודה באתרי בנייה.
הממצאים מצביעים על תמונה מורכבת, בה העובדים הפלסטינים מודעים בצורה חלקית ואמורפית לגורמי הסיכון הפיזיים והנפשיים, ללא ירידה לפרטים או להשלכות ספציפיות על בריאותם. התמונה המצטיירת ברורה: כמעט כל עובד בניין יחווה את גורמי הסיכון במידה מסוימת.
מיפוי גורמי הסיכון הפיזיים והסביבתיים
99.6% מהמשיבים לסקר ענו כי הם מתארים את העבודה שלהם כעבודה מסוכנת, וכולם ענו שהבריאות הפיזית שלהם נפגעה בצורה ישירה או עקיפה מהעבודה בתוך ישראל והעידו כי הם סובלים בין היתר מהבעיות הבאות: 75% מכאבי ראש, 50.8% מבעיות במפרקים, 38.3% מכאבי ברכיים, 36.3% מבעיות גב, 35.5% מבעיות ברגליים, 23.8% מבעיות בעיניים, 21.5% מבעיות בידיים, 17.6% מבעיות בנשימה, 10.5% מנזק בריאותי אחר, 14.8% מכאבים כרוניים, 7.8% מבעיות בלב, 3.5% מבעיות בעור.
ישנן חמש משפחות של גורמי סיכון, ומתוכן ארבע שמשפיעות על הבריאות הפיזית של העובד בענף הבנייה, כדלקמן:
משפחת החומרים הכימיים
מרואיין במחקר סיפר: "יש לצבעים ריח מגעיל מאוד שגורם לכאבי ראש וגורם לסיבוכים, זה הכל חומרים כימיקליים […] יש צבעים שגורמים לאלרגיה בעור ויש להם השפעה מאוד קשה על היד. […] גם העיניים, אך התרגלנו לדבר".
בענף הבנייה נעשה שימוש תכוף במספר חומרים כימיים: מלט, סיד, דבקים, עץ, צבע ופלסטיק. בכיר לשעבר במינהל הבטיחות ציין כי גם החומרים בהם משתמשים העובדים לניקוי אחרי שמסיימים עבודות מלט וצבע מסוכנים להם, כי יש בהם חומרים כימיים פעילים.
גורמי סיכון פיזיקליים
רעשים
מרואיין סיפר: "השמיעה אצלי חלשה, זה בגלל שאני עובד על הדיסק. [..] אני מרגיש את ההתדרדרות בשמיעה יותר עכשיו, זה בגלל העבודה על הדיסקים, פטישון וקונגו."
רעש מתמשך או רעש התקפי כמו של פטיש עלולים לפגוע בשמיעה של העובד. בהנחה שהמעסיקים עומדים בדרישות החוק ומספקים ציוד מגן, עדיין ההגנה על השמיעה של העובדים מוגבלת בהיעדר הכשרה והדרכה נכונה, או עקב אי שימוש בציוד המסופק להם.
רטט וויברציה
בריאות העובד עלולה להינזק מעבודה עם כלים רוטטים כמו מקדחות, פטישים מסוימים, מברגות או מסורים, שגורמים לרטט ביד-זרוע, וישנם כלים כמו טרקטור ומשאיות שגורמים לרטט בכל הגוף. הרטט ביד-זרוע עלול להוביל לדלקות ולפגיעה בכלי דם ועצבים בכף היד, והרטט בכל הגוף עלול לפגוע בעמוד השדרה, ולגרום לפריצות דיסק. מנחים לא נכונים של הגוף עלולים לגרום לנזקים בגב.
עבודה בתנאי אקלים קיצוני
בקיץ עובדים בבניין חשופים לעבודה מרובת שעות בחוץ, דבר שעלול להוביל לעומס חום מזיק (מכת חום). תקנות הבטיחות בעבודה קובעות שעבודה בגובה בתנאי אקלים קיצוניים תתבצע רק לפי הנחיות הבטיחות בכתב שנתן מבצע העבודה.
גורמי סיכון ארגונומיים
מרואיין למחקר: "כשאתה מרים שקית של 20 או 25 ק"ג ולעלות על מדרגות זה מאוד קשה […] יש לי בעיה בסחוס בגב [..] יש לי בקע מצד ימין ומצד שמאל בגלל הרמת דברים כבדים, עשיתי ניתוח לצד ימין עכשיו אני חייב ניתוח לצד שמאל כל לילה אני לוקח משכך כאבים כדי לישון. וגם בעבודה אני לוקח תרופה לשיכוך כאבים בגלל כאבי המפרקים והברכיים"
עבודה בענף הבנייה גורמת לבעיות רבות בשריר-שלד ואף לעיוותים וזאת בגלל השילוב בין מנחים קיצוניים, והכוח והמאמץ שהעובד עושה. ישנם כמה גורמים להיווצרות בעיות אלו, בהם תנועה חוזרנית, הפעלה/מתיחת יתר של השרירים, עיוותים של זוויות בשילוב עם ויברציות, הרמת משאות והתכופפות ממושכת.
מיפוי גורמי הסיכון הפסיכו-סוציאליים
משפחת גורמי הסיכון הזו כוללת מגוון גורמים פסיכולוגיים, חברתיים ומשפחתיים, המשפיעים על תפקודו של עובד וקשורים לחולי ולליקויי בריאות אחרים. גורמים אלו ישפיעו על יכולתו להתמודד כנדרש עם דרישות המשפחה, הקהילה או אף מקום העבודה. לגורמים אלו השפעות קצרות וארוכות טווח על בריאותו הנפשית ובריאותו הפיזית של העובד.
כפי שעולה משיחותינו עם המומחים השונים, גורמים אלו כוללים מצבי דחק ואירועי חיים שאינם קשורים ישירות למקום העבודה (למשל עמידה ממושכת במחסומים, תשלום דמי תיווך, לחץ חברתי, קונפליקט עבודה-בית, מבנה העסקה), אך כוללים גם גורמים שנוגעים ישירות לסביבת העבודה של העובד (עבודה בסביבה מסוכנת, לחץ זמנים גדול, חסמים ארגוניים, יחס המעסיק, שעות עבודה ארוכות, שחיקה).
מהסקר עולה כי לעבודה בתוך ישראל יש השפעה שלילית על מצב הרוח והבריאות הנפשית של העובדים, וכי הם חווים מצוקות המקרינות על בריאותם:
ברשימת הגורמים המעיבים על מצב הרוח של העובדים ובריאותם הנפשית אפשר למצוא את הגורמים הבאים:
- תלות כלכלית: עובדים המפוטרים מעבודתם או נעדרים בשל מחלה/תאונת עבודה, עלולים לאבד את היתר העבודה שלהם. לאור המציאות הכלכלית הקשה בגדה, העובדים מאד חוששים מכך.
- דמי תיווך: גורם דחק נוסף הוא החובה לשלם דמי תיווך חודשיים בסכומים גבוהים למאכערים כדי להבטיח את התעסוקה בישראל. עובד שקונה היתר נמצא בלחץ עצום להמשיך לעבוד גם בזמן מחלה וכל המחשבות שלו סובבות סביב מציאת עבודה: אם לא יעבוד לא יוכל לשלם לסוחר ההיתרים את התשלום החודשי ולא יוכל לפרנס את משפחתו.
- יחס המעסיק: העובדים סובלים מלחץ של מנהלי העבודה והקבלנים לסיים את העבודה בהתאם ללוחות זמנים קצרים שהם קבעו, ושהם אינם מאפשרים להם מנוחה או עבודה מתוך מודעות לסכנות שהם ניצבים בפניהן. הלחץ התמידי משפיע עליהם מבחינה נפשית ופיזית. 61.3% מהמשיבים לסקר שערכנו ציינו שהם נתקלים ביחס פוגעני (למשל: קללות, צעקות, השפלות וזריקת חפצים) כלפיהם או כלפי מישהו אחר מהעבודה. 70.1% מהנשאלים דיווחו על נדודי שינה, 35.8% דיווחו על קשיי נשימה, 27.6% דיווחו על לחץ בחזה.
- תרבות עבודה לא בטיחותית: במקומות עבודה רבים בענף לא מתקיימות הדרכות והכשרות, אין הקפדה ארגונית על בטיחות, אין שימוש בציוד מגן, והתפתחה תרבות ארגונית המעודדת לקיחת סיכונים מיותרים. מרואיינים אמרו כי סוגיית הבטיחות היא נושא בראש ובראשונה שנופל על כתפי העובד עצמו והוא זה שצריך לדאוג לעצמו. ישנן תקנות כלליות שמחייבות אספקת ציוד מגן אישי להגנה על סכנות שונות כמו סכנה לשמיעה, לעיניים או לפנים, לדרכי הנשימה וכיוצ"ב, אך עובדים רבים ציינו כי הם אינם מקבלים ציוד כנדרש. מרואיין סיפר כי היו קבלנים שביקשו שיביא את ציוד הבטיחות בעצמו או מוריד לו מהמשכורת עלויות של קסדה, כפפות ונעליים.
- המעבר במחסומים והדרך הארוכה לעבודה: המחסור הקבוע בשעות שינה והצורך לקום באמצע הלילה כדי להגיע למחסום, כמו גם הצפיפות במחסום, נמצאו כאחד הסיכונים הנפשיים המרכזיים בעבודה של עובד פלסטיני בבניין. עדויות העובדים בנוגע לחוויית המחסומים קשות מאד: "אני מרגיש לחץ דם גבוה ושהולכים לדחוס אותי מרוב צפיפות במעבר", "הרגשתי שהעצמות שלי היו נשברות", "היו פעמים שהייתי רואה לחץ במעבר הייתי עוזב או מתרחק, לא יכולתי […] הרבה פעמים הייתי חוזר הביתה ולא עובד בגלל הצפיפות".
- שעות נסיעה ארוכות והיעדרות ממושכת מהבית: 98.4% מהמשיבים לסקר מסרו שלוקח להם בין שעתיים לארבע שעות להגיע למקום עבודתם. השעות הרבות בהן עובד פלסטיני מבלה בנסיעה למקום העבודה או חזרה ממנו, שאינן מתוגמלות ומאריכות הלכה למעשה את משך יום העבודה, מצמצמות את הזמן הפנוי לנהל חיים אישיים או חיי משפחה תקינים ושוחקות את העובדים.
- היעדר יכולת לממש דמי מחלה: עובדים רבים אינם מנצלים את ימי המחלה המגיעים להם, ועובד שנפגע או לא מרגיש טוב בעבודה יעדיף להמשיך לעבוד מחשש להפסד יום עבודה והתשלום עבור אותו יום. ומה בנוגע לאלו שחולים ומנסים לממש דמי מחלה? 58.8% מהמשיבים לסקר ביקשו ימי מחלה אך לא קיבלו עליהם תשלום. מרואיין סיפר שעבר ניתוח בקע שנגרם כתוצאה מהרמת שקים כבדים בעבודה, ונאלץ לחזור לעבודה עם תפרים וכשהפצע טרם הגליד: "לא קיבלתי ימי מנוחה כמו שצריך [אחרי הניתוח] הייתי חייב לחזור לעבוד כמעט מיד והקבלן איים עליי שאם לא אחזור הוא יחליף אותי".
- היעדר נגישות לשירותי רפואה תעסוקתית בישראל וחסמים לרפואה כללית בגדה המערבית: מעבר לכך שעובד בניין פלסטיני מבוטח לאובדן כושר עבודה שמכסה אותו במקרה של תאונת עבודה על ידי הביטוח הלאומי הישראלי, הוא גם זכאי לקבל שירותי בריאות תעסוקתית מקופות החולים ולבצע בדיקות להערכת אובדן כושר עבודה. מדוע זה כמעט לא קורה? כי מעסיק רשאי לבטל לעובד פלסטיני את רישיון העבודה בגלל תאונת עבודה, מחלת עובד ממושכת או אובדן כושר עבודה זמני – וחלון ההזדמנות של העובד לפנות לקבלת שירותי ייעוץ מרופא תעסוקתי ישראלי במקרה של אובדן כושר עבודה הוא מאוד קטן (אי-בהירות בהנחיות אחראית לכך שמעסיקים מבקשים לבטל את ההיתר של העובד בשל מחלה או אובדן כושר עבודה זמני, גם אם יש ברשותו ימי מחלה צבורים). בנוסף, קופות החולים מערימות קשיים על עובדים שמבקשים לנצל את השירותים (בהנחה שהעובדים מודעים להם), ואין להם תיק רפואי בעברית שרופא תעסוקתי יכול לבחון.
כיצד מונעים את המשך הפגיעה בבריאותם של עובדים פלסטינים בענף הבנייה?
המידע שנאסף במסגרת המחקר מציג תמונה קשה שמחייבת טיפול במספר אפיקים, לרבות רגולציה, העלאת מודעות לעובדים ומעסיקים, יישום החלטות קיימות שאינן מיושמות, ושינוי מדיניות של הממשלה, משרד הבריאות, מינהל הבטיחות, ורשות האוכלוסין וההגירה. להלן המלצותינו:
גיהות ומודעות
- קידום שיתוף פעולה עם משרד העבודה הפלסטיני לקידום נושא הבריאות התעסוקתית, ושיפור הממשק בינו למשרד הבריאות הישראלי.
- יצירת אקלים בטיחות באתרי הבנייה באמצעות הכשרות הנוגעות גם לבריאות תעסוקתית, גורמי סיכון, ציוד מגן ושמירה עליו.
- מיכון ומודרניזציה באתרי הבנייה, תוך אימוץ סטנדרטים בינלאומיים ותקנים מתקדמים.
- שיפור תהליך המעבר במחסומים וההגעה לעבודה, באמצעות הוספת עמדות בידוק ודאגה לתחבורה ציבורית נוחה בשעות הרלוונטיות.
- הקפדה על הקמת ועדות בטיחות באתרי הבנייה, האחראיות גם על גיהות וזיהוי גורמי סיכון והתראה מפניהם.
ניטור וטיפול
- טיוב הניטור הקיים בין מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית למדריכי המוסד לבטיחות ולגיהות. במקביל, על המפקחים והמדריכים לקבל הכשרה מעמיקה יותר על בריאות תעסוקתית והמשפחות השונות של גורמי הסיכון.
- הסדרת בדיקות רפואיות תקופתיות לעובדים בענף הבנייה על חשבון המעסיק.
- תיקון נוהל היתרי עבודה כך שמחלת עובד לא תוביל לביטול היתר העבודה, מכיוון שבמצב הנוכחי עובדים רבים נמנעים מלהשתמש בזכותם למחלה ומנוחה מחשש לביטול ההיתר.
- טיפול במחסור ברופאים תעסוקתיים בישראל וחיוב קופות החולים לשריין תורים עבור בדיקות תעסוקתיות לעובדים.
- הקצאת תקן לרופאים תעסוקתיים מחוזיים, בנוסף לרופא התעסוקתי הראשי.
אכיפה והרתעה
- שימוש בסנקציות קיימות. על מינהל הבטיחות והבריאות להקפיד על אכיפת הוראות הבטיחות הנוגעות לבריאות תעסוקתית, ולעשות שימוש בסנקציות הקיימות גם בנושאי בריאות תעסוקתית.
- מתן אפשרות להגשת תלונות אנונימיות. יש גם לאפשר מנגנון הגשת תלונות באופן פיזי, כדי להפיג את חששם של עובדים פלסטינים ממעקב דיגיטלי במקרה של הגשת תלונות.
- ביטול דמי התיווך והבטחת היכולת להחליף מעסיק. במקביל יש לקדם מנגנוני מסירת מידע לעובדים בכל הענפים ולשפרם, לפרסם מכסות פנויות ולקיים ירידי תעסוקה.
- הקמת רשות לאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית. ההפרדה הקיימת בין הגופים השונים, ובעיקר בין מינהל הבטיחות והבריאות למוסד לבטיחות וגיהות – פוגעת בתחום. יש לתקצב הקמה של הרשות ולדחוף להקמתה כבר בממשלה הנוכחית.
