ביום 30.6.22, יום פיזור הכנסת, פורסם נוהל העומד לפגוע קשות במבקשי מקלט ולהיכנס לתוקף בתחילת השנה הבאה. הנוהל קובע כי מבקשי מקלט לא יוכלו לעבוד ב-17 ערים במרכז הארץ ובאילת, אלא אם יעסקו באחד מארבעה ענפים – מלונאות, בניין, חקלאות וסיעוד מוסדי. הוא לא יחול על הורים לילדים במערכת החינוך ועל בני 60 ומעלה. כך, באצטלה של "הקלה על מרכזי ערים", מתפרסם נוהל העיוור לכך שכמחצית מהאנשים עזבו, חדשים לא הגיעו והנותרים הפכו לבשר מבשרן של הערים בהן התיישבו – חברתית ותעסוקתית. אין ספק כי יישום הנוהל צפוי לפרק את המרקם השברירי הזה ולהביא להתדרדרות חומרית גורפת של מבקשי המקלט ולהחמרת תחושות הייאוש.
הנוהל צפוי לפגוע באופן קשה באנשים שחיים בישראל כדין, רובם המכריע מכוח מדיניות הגנה קבוצתית שחלה מזה כ-15 שנה ומכוח בקשות למקלט מדיני שאינן מוכרעות תוך גרירת רגליים מצד הרשות. בשל אי–הסדרת מעמדם וזכויותיהם, מדובר באוכלוסייה מוחלשת, שגם כך ספגה פגיעה אנושה במשבר הקורונה ושאך החלה להתאושש ממנו. הנוהל יגרור פיטורים בשורה של ענפי תעסוקה ב-17 הישובים שמוזכרים בו – ישובים מרכזיים בהם מועסקים מבקשי מקלט רבים – באופן שייפגע לא רק בהם עצמם אלא גם בעמיתיהם לעבודה ובמעסיקיהם וכן במי שנתמכים על ידם. התוצאות הברורות של הנוהל יהיו פוגעניות ולא רצויות בעליל: עליית שיעור האבטלה בקרב מבקשי המקלט שיישארו בערים אלו; מעבר לעבודה בלתי מתועדת מצד חלק מאותם מפוטרים; או מעבר של מפוטרים הנמנים על אוכלוסייה מוחלשת, מרשויות שקיבלו תקציבים כדי לסייע להן להתמודד עם קליטת מבקשי מקלט אצלן, לרשויות המצויות בפריפריה הגיאוגרפית, ושניתן להניח שרבות מהןפגיעות יותר מבחינה כלכלית. הדברים חמורים במיוחד עת המדיניות האמורה לא עוגנה בהחלטת ממשלה או בדבר חקיקה, אלא נעשית בנוהל המפורסם בתקופת בחירות, תוך שינוי קיצוני מהעמדה שהוצגה לבית המשפט העליון במסגרת ההליך שעסק בנושא, ללא פרסום מקדים להערות ציבור ועל פניו אף ללא תשתית עובדתית רלוונטית.
חשוב לדבר גם על הפגיעה בכבודם של אותם נשים וגברים. עצם ההתייחסות אל מבקשי המקלט כאל כוח עבודה זול בערים הגדולות; ולחלופין, כאל פגע רע שיש לדחוק מרשימה מתרחבת של ערים גם בחלוף למעלה מעשור בו הם עובדים ומתגוררים בהן כדין ולאחר שמספרם רק הלך וקטן – אינה אלא התייחסות שבמקרה הטוב היא אדישה לזכויותיהם, ובמקרה הרע היא מבזה, מכלילה, מחפציה ואף גזענית. הדברים אמורים במיוחד ביחס למי מהם שממתינים תקופה ממושכת להכרעות בבקשותיהם למקלט, וכל שהם זוכים לו בשל כך הוא גזירות; ולמי שהתחנכו במערכת החינוך הישראלית (חלקם נולדו בישראל), בגרו בה, ומוצאים עצמם מושלכים מהערים (חלקם יושלכו בקרוב עם הגיעם לגיל 18) כדי למצוא פרנסה, או לחלופין מוסללים לעבוד בהן בעבודות כפיים. תחת פגיעה זו יגדל דור של ילדים של מבקשי מקלט, שיראו כיצד הוריהם ואחיהם מוסללים להיות למעשה "קאסטה" של עובדי כפיים ב-17 יישובים מרכזיים, שתקרת הזכוכית עבורם הולכת ודוחקת אותם מטה. גזירת הפיטורים תביא בהכרח לפגיעה בשגרת החיים של מבקשי המקלט, במצבם הכלכלי, במצבם הנפשי, בכבודם, וכן בזכויותיהם מכוח הדין.
למכתב המלא שנשלח בעניין הנוהל הגיאוגרפי לשרת הפנים, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה וליועצת המשפטית לממשלה, עליו חתומים, מלבד קו לעובד, גם היא"ס ישראל, המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח בישראל, א.ס.ף. ורופאים לזכויות אדם:
Loading...
Reload document
Open in new tab 