מאת: איריס בר, קו לעובד
בחיפה ובקריות חיים כ-10,000 בני ובנות הקהילה האתיופית – אחוז מזערי מכ-400,000 תושבי חיפה והקריות. אמנם מזערי, אך כשליש מפניות העובדים הישראלים למשרדינו הן פניות של עובדים ועובדות ממוצא אתיופי.
אני פורשת בפני את התיקים:
עובדת ניקיון שהגיעה לקו לעובד בחודש מרץ אחרי שהתפטרה בעקבות קיצוץ מספר שעות העבודה שלה לחצי. העובדת קיבלה את כספי פיצויי הפיטורים (שהמעסיק הודה שמגיעים לה) רק בחודש אוגוסט, לאחר אין ספור טלפונים אל חברת כוח האדם בה הועסקה.
עובדת ניקיון בבי"ס חרדי לבנות, סמינר בית יעקב, פוטרה אחרי שנה וארבעה חודשים מבלי ששולמו לה דמי הבראה ופיצויי פיטורים. במשרד הנה"ח ויעוץ המס האחראים על תשלום המשכורות לעובדי בית הספר "לא ידעו" כי אי העסקה של עובד במשך חופשת הקיץ של בית הספר (פחות מחודשיים) אינה שוברת רצף (אני תוהה האם הם קראו את הספר בו כתוב "לא תעשוק את רעך, ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר" – אך בעצם ראוי לציין שפסוק זה אינו מתייחס לדמי הבראה ופיצויי פיטורים).
שלוש עובדות מחברת ניקיון (או שמא אדם פרטי שהפך את עצמו לקבלן מבלי ליידע את רשויות המס?) המספקת שירותי ניקיון לועדי בתים באזור הקריות. שתיים מהעובדות לא קבלו כל שכר במשך ארבעה חודשי עבודה (במשרה חלקית אמנם). עובדת אחרת הציגה בפני המחאות שכר שחזרו בגלל חוסר כיסוי. בעל ההמחאה (הקבלן) אינו עונה לשיחות טלפון או משיב למכתבים שנשלחו אליו.
סייעת בגנון בכרמל שהחלה את עבודתה במרץ 2008 ועבודתה הופסקה בחודש החמישי להריונה כשהגננת מסרבת לתת לה לעבוד בגן, אך גם לא נותנת לה מכתב פיטורים….
ארבעה עובדים בחברת ניקיון אשר לא קיבלו תלושים ולא שולמה להם משכורת עבור תקופות של בין שבוע לחודשיים עבודה בפברואר – אפריל 2009. אחרי עשרות טלפונים ופקסים קבלו, באמצע אוקטובר, את תלושי השכר ומשכורותיהם. כשלחצתי ידיים עם המעסיק שאלתי אותו האם הוא מעסיק רק אתיופים ונעניתי בשלילה. "אצלי עובדים כולם", אמר בגאווה, "אתיופים, רוסים, ערבים, ישראלים…" "אז רק לאתיופים אתה לא משלם משכורת?" שאלתי "איך את שואלת אותי שאלה כזאת" גער בי המעסיק "את רואה אותי גזען?"
אני מוכנה לתת למעסיק הנ"ל, וגם לכלל המעסיקים האחרים המוזכרים, ליהנות מהספק, ומניחה שהם אינם משלמים משכורות ומפרים את הזכויות החוקיות של כלל עובדיהם, ללא הבדלי דת, גזע ומין…
אני מודעת לכך שקיימת ב"קו לעובד" תופעה של "חבר מביא חבר" – פתרון של תלונה לאדם מסוים תביא את כל שכניו קרוביו ועמיתיו לעבודה להתלונן…
אך מצב בו כשליש מהפניות מגיעות מציבור המהווה כ-2.5 אחוז מהאוכלוסייה אמור לגרום לנו לחשוב על החברה בה אנו חיים ויחסה לצבעם של בני האדם…
ושוב: הטכניון וחברות כוח האדם – יד רוחצת יד
בחודש אפריל סיפרתי כאן את סיפורם של שלושה עובדי ניקיון/תחזוקה שהועסקו בטכניון באמצעות חברות כוח אדם. העובדים הועברו במשך תקופת עבודתם מחברת כוח אדם אחת לשנייה וכתוצאה מכך נפגעו זכויותיהם – הזכות לפיצויי פיטורים, הבראה ודמי הודעה מוקדמת.
לאחר התכתבות שארכה כמה חודשים, קיבל אחד העובדים את כל זכויותיו, עובד שני החליט שעלות המאמץ להשיג זכויות אינה משתלמת לו והעובד השלישי…
העובד השלישי, אדם מבוגר המתקשה עד היום בשפה העברית למרות שהגיע לארץ לפני כמה עשרות שנים, עבד ארבע שנים בהיקף של 85% משרה, לא קיבל דמי הבראה, חופשה שנתית, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בת חודש ימים וכן שכר עבור ארבעה ימי עבודה. עד סוף חודש מרץ, שולמו לעובד 60% מהסכומים המגיעים לו. העובד סירב לחתום שבתשלום זה קיבל את כל זכויותיו ופנה לקו לעובד בכדי לשאול מה עושים הלאה. כשהבהרתי לו את העלויות של פנייה לבית דין לעבודה באמצעות עו"ד, החליט לתבוע באופן עצמאי.
בתחילת חודש אוקטובר הגיעו אלי העובד ובתו, מבוהלים, חברת הניקיון טענה שאיננה חייבת לשלם עבור כל תקופת עבודתו מאחר ואין הוכחות לכך שהעובד הועסק בניקיון בטכניון במשך כל התקופה.
העובד ניגש לספריה אותה ניקה, דיבר עם הספרניות אשר זכרו אותו לטובה מעבודתו בספרייה במשך כל השנים – אך, אויה, אין בסמכותן לתת לו אישור על כך שאכן ניקה את הספרייה והפנו אותו אל כוח האדם בטכניון… הפקידים בכוח האדם בטכניון סירבו לתת לו את כרטיסי הנוכחות שלו בעבודה, או אישור על כך שהוא אכן ניקה את בנייניהם במשך כל השנים (ראוי לציין שבטכניון יש כרטיס מגנטי, כך שרישום שעות העבודה של העובד נמצא רק אצל המעסיק)… כשפניתי לחברת כוח האדם בטכניון ובקשתי מהם להעביר לעובד את כרטיסי העבודה שלו או אישור על התקופה שבה הועסק בניקיון אצלם סרבו לתת לי אישור זה "מסיבות ברורות ומובנות".
כך נכשל העובד הנ"ל בהשגת עותק של כרטיסי שעות העבודה שלו מהטכניון, מוסד "דו מהותי" הממומן ע"י כספי המיסים של כולנו – כולל כספי המיסים של העובד.
