מאת: חנה זהר, מנהלת "קו לעובד"
"סך התוספת לעובד ישראלי במפעלים בשטחים הוא 2,000 ₪" (אורה קורן, דה מרקר, 10.8.10), כך טוענים בהתאחדות התעשיינים ודורשים מהמדינה סבסוד להעסקת עובדים ישראלים במקום העובדים הפלסטינים.
במשך שנים טענו רוב המעסיקים בשטחים שהדין החל עליהם הוא הדין הירדני שחל בשטחים ערב הכיבוש בשנת 1967. צו המינהל האזרחי שאמור לשמש בשטחים הכבושים תחליף לממשל תקין, חייב את המעסיקים בהתנחלויות, בכל הענפים, לשלם לעובדים הפלסטינים שכר מינימום כנהוג בישראל.
אבל, רוב המעסיקים הישראלים בשטחים לא שילמו לא את כל הזכויות על פי חוקי העבודה בישראל, לא את שכר המינימום שחויב בצו המושל הצבאי, וגם לא את כל הזכויות המוקנות בחוק הירדני.
בשנת 2007 קבע בית המשפט העליון כי העובדים הפלסטינים המועסקים בהתנחלויות יקבלו את שכרם, עם הזכויות הנלוות בהתאם לחוק הישראלי. בכך הושם קץ לאי הבהירות המלאכותית ששרתה בנוגע לדין הקובע בנוגע לזכויות העובדים הפלסטינים. מאז נרשמה עלייה מתונה בגובה השכר של העובדים הפלסטינים וחלקם אף מקבלים תלושי שכר. עדיין רוב העובדים הפלסטינים המועסקים בהתנחלויות אינם מקבלים שכר על פי החוק. אין ספור תלונות שנשלחו למחלקת האכיפה במשרד התמ"ת מטעם קו לעובד, לא זכו לטיפול.
חמור יותר הוא מצבם של העובדים המועסקים במפעלים פטרוכימיים שעברו לשטחים, בשל הנוחות היחסית לאי מתן תנאי בטיחות כנדרש ובהיעדר פיקוח ראוי. גם תלונות בנושא זה, הגובל בפיקוח נפש, לא גרמו להגברת הפיקוח.
המדינה סייעה בכל השנים למעסיקים בהתנחלויות. מלכתחילה הובטח להם "קרקע חינם וכח אדם זול וזמין" (אתרי איזורי התעשייה בשטחים), כדי שיעברו לשטחים. ככל שכניסת עובדים פלסטינאים לעבודה בישראל הוגבלה הוגדל מספר הרישיונות לעבודה בהתנחלויות, והיקף הניצול גדל.
עכשיו כשברשות הפלסטינית מאיימים בחרם שיכלול גם את העובדים, התעשיינים בייצוג ההתאחדות מייללים על ההפסדים הצפויים מהפסקת העושק והגזל. זה מזכיר יללות אחרות, של חברות כח האדם בישראל שהצליחו לדחות במשך 12 שנים את יישום תיקון חוק העסקה באמצעות קבלן, שדרש לקלוט את העובדים אצל המעסיק בפועל, לאחר תשעה חודשים. שם הם נקבו בסכומים של מיליארדים אותם הם צפויים להפסיד מההעסקה הנצלנית.
ועכשיו במקום לומר למעסיקים הנצלנים בשטחים: שלמו לפי החוק ולפי חוקי ההיצע וביקוש, מחפשים במשרד התמ"ת דרכים לסבסד אותם באמצעות מסלולי העסקה שנועדו לסייע לעובדים ישראלים בפריפריות, או בהבאת עובדים זרים הניתנים לניצול ללא גבול.
