מאת: עו"ד חני בן ישראל
ביום 1.8.2010 הגשנו לבית-המשפט העליון סיכום טענות בדיון הנוסף שנקבע כי יתקיים בפסק-דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית-הדין הארצי לעבודה (פסק-דין מיום 29.11.2009). עניינו של הדיון הנוסף בשאלה, האם חוק שעות עבודה ומנוחה על חל עובדות בתחום הסיעוד הביתי.
בפסק-הדין נשוא הדיון הנוסף נקבע, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל – כענין קטגורי וגורף – על עובדות בתחום הסיעוד הביתי, וכי הן אינן זכאיות, תהיינה נסיבות העסקתן אשר תהיינה, לכל תשלום בעד עבודה בשעות נוספות. זאת – בין משום שקיימת תחולה, בעניינן של עובדות סיעוד, לחריגים הקבועים בסעיפים 30(א)(5) ו-30(א)(6) לחוק (העוסקים, בהתאמה, בעובדים שניתנת בהם "מידה מיוחדת של אמון אישי" ובעובדים "שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם") ובין משום שמתכונת ההעסקה של עובדות סיעוד סותרת "כל כולה" את חוקי המגן, ואין לדרוש את אכיפת החוק "לשיעורין". כן צוין כי החלת חוק שעות עבודה ומנוחה צפוי לפגוע במהגרות העבודה עצמן, משום שייוקר עלויות העסקתן יביא לצמצום אפשרויות ההעסקה וההגירה שלהן.
בסיכום הטענות שהוגש מטעם העותרת, המיוצגת באמצעות עמותת קו לעובד, נטען, בתמצית, כי אין כל אחיזה או עוגן בלשון החוק, בתכליתו או בסביבתו הנורמטיבית לעמדה שהתקבלה על דעתו של בית-המשפט בפסק-הדין נשוא הדיון הנוסף, ולפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל, כעניין קטגורי וגורף, על עבודתן של מהגרות עבודה בתחום הסיעוד הביתי; כי קשה להעלות על הדעת קבוצה שעל עניינה תבקש חקיקת המגן בעבודה להגן יותר מאשר על עניינה של קבוצת עובדות בלתי מאורגנות, נעדרות קול קיבוצי, מהגרות ברובן, המועסקות בעבודה פיזית קשה ובלתי מקצועית בשוק העבודה השניוני; כי החריגים הקבועים בסעיף 30(א)(5) ו-30(א)(6) לחוק לא נועדו, ומעולם לא שימשו, בסיס להחרגה קבוצתית אפריורית מתחולת החוק וכי פסק-הדין נשוא הדיון הנוסף הופך את הדין בדבר נטלי הוכחה במשפט העבודה על-פיו, ומחליף, הלכה למעשה, את החזקה בדבר תחולת החוק – ביטוי ראשון במעלה לאוניברסאליות של חקיקת העבודה – בחזקה בדבר אי תחולתו.
בסיכום הטענות טענו עוד, כי החרגתן של עובדות הסיעוד מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה מביאה אף לפגיעה מפליגה בזכותן לשוויון. טענתנו היא, כי החרגתו של ענף העסקה "וורוד" כענף הסיעוד הביתי, ענף אשר על-פי נתונים רשמיים, יותר מ-80% מהמועסקים בו הן נשים, מביא להפליה חמורה על רקע מגדרי, ולהחלתו של משטר משפטי נחות ומפלה על עבודתן של נשים. החרגתן של עובדות הסיעוד מתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה מביאה אף להפליה אסורה על רקע מוצא לאומי, וזאת לנוכח כך שמרביתן המכרעת של עובדות הסיעוד הן מהגרות עבודה. תוצאות אלו, לטענתנו, אינן עולות בקנה אחד לא אך עם משפט העבודה, אלא אף עם משפט זכויות האדם הבינלאומי.
