סלינו על כתפם: על תנאי ההעסקה, העבודה והמחייה של עובדי חקלאות בישראל

מי זרע, גידל וקטף את התבואה? מי אסף את הביצים? מי טיפל בפרות ודאג לחלב עבור עוגת הגבינה? 23 אלף מהגרי עבודה מתאילנד, 4,000 "משתלמים" בחקלאות מהדרום הגלובלי ובין 7,000-12,000 עובדים פלסטינים – תלוי בעונה. אלו האנשים שבלעדיהם אין חקלאות בישראל. ציון חג השבועות וההנאה הצפויה משפע האדמה הם גם הזדמנות לשאול שאלות, להרים את המבט ולהבחין באנשים שמאחורי הקלעים. מיהם? מהם תנאי ההעסקה שלהם?

כ- 70% ממהגרי העבודה בחקלאות שפנו אלינו במהלך 3 השנים האחרונות דיווחו שהם אינם מקבלים שכר מינימום. אותם עובדים גם לא תוגמלו עבור שעות נוספות ועבודה בשבת, בניגוד לחוק. הם יודעים שזכויותיהם מופרות אך חוששים שתלונה נגד המעסיק תניב התנכלות, פיטורים או אפילו גירוש מהארץ. עובדים אלו לא לבד: עובדי חקלאות פלסטינים רבים מעדיפים לעבוד בשכר נמוך מהמינימום – 150-120 ש"ח ליום עבודה ארוך בשמש הקופחת – מכיוון שהם יודעים שהאופציה האחרת היא לא לעבוד בכלל. זוהי מדיניות התשלומים הנהוגה בענף.

מצד אחד מדינת ישראל יודעת מיהם העובדים ומה הם מקבלים, היא הרי מביאה מהגרי עבודה לסקטור החקלאי ואף חתמה על הסכם בילטראלי עם ממשלת תאילנד כדי לוודא שההעסקה מוסדרת וכפופה לחוקי העבודה בארץ. מצד שני, אותה מדינה מעלימה עין מההפרות הקשות בענף, מפקירה את העובדים המוחלשים הללו ולא דואגת לאכוף את זכויותיהם הבסיסיות. כך, בשקט בשקט, ההפרות הפכו לנורמה.

בלי פלסטינים ומהגרי עבודה מתאילנד אין חקלאות בארץ, ולמרות שהתלות של המשק בעובדים הללו היא מוחלטת – בהיעדר לובי חזק, המגן על זכויותיהם ואוכף אותן על ידי המדינה, הם לא מקבלים את מה שמגיע להם בחוק. הסיבה לכך פשוטה: אלו אינם עובדים ישראלים. במציאות הזו עובדים מועסקים 6 ימים בשבוע, במשך שעות ארוכות, וחלקם עובדים 7 ימים בשבוע ומקבלים יום מנוחה אחד בחודש. למה? כי אפשר. כי גם בשבת צריך לאסוף ביצים, להאכיל תרנגולות, לחלוב פרות ולקטוף פירות וירקות שהבשילו. יום עבודה ממוצע נמשך 12-10 שעות ביום, ובשיא העונה מגיע גם ל-15 שעות. ביום. אשר לחגים – למרות שמהגרי עבודה מתאילנד זכאים ל-9 ימי חג בשנה, כנהוג בארצם, בישראל הם מקבלים ארבעה ימים בלבד. למה? ככה.