מה אתם הייתם עושים בימים אלו, אם הייתם עובדים תאילנדים העוסקים בחקלאות בעוטף עזה? שניים מחבריכם נפגעו אתמול, מפגיעה ישירה, ואזעקות מזמזמות סביבכם ללא הפסקה? האם הייתם יוצאים לשדות? האם הייתם מחפשים מיגונית או מקלט ונצמדים אליהם עד להודעה חדשה? האם הייתם פועלים לפי המלצות פיקוד העורף (במידה ומישהו היה מתרגם לכם אותן) ונמנעים מסיכון חייכם?
בשעה בה אתם חוככים בדעתכם, עובדים ועובדות מתאילנד קוטפים וזורעים. למרות הפגיעות, למרות המצב, למרות הוראות פיקוד העורף. גם אתמול הם נשלחו לשם, והמעסיקים שלהם הבטיחו להם שאין שום סכנה. הכל בסדר. מח"ט החטיבה אישר להם את זה.
בינינו – הם יודעים שגם במגורים שלהם אין לעובדים שום הגנה. הם יודעים שהמדינה ורשות האוכלוסין, שאישרו את הבאת העובדים לישראל, לא ידאגו להם ולא יממנו את מיגונם באיזורים הנמצאים בטווח טילים.
למשרדי "קו לעובד" צלצלו אתמול עוד ועוד עובדים תאילנדים שנקרעו בין רצונם להתפרנס לרצונם לחיות. זו אינה המלחמה הראשונה המתרגשת סביבם: גם ב-2010 ו-2014 הם נקלעו לקו האש בין ישראל לפלסטינים, וחבריהם מצאו את מותם בחממות ובשטחים החקלאיים. אבל תמיד נמצא המח"ט היודע לחזות את תכניות הטילים של חמאס, ונציג פיקוד העורף המסביר שאיסור העבודה בחקלאות הוא "המלצה בלבד", והחקלאי שמבטיח שהכל יהיה ממש ממש בסדר.
והעובדים הרועדים מפחד בשדות.
לכתבתו של ניצן צבי כהן מ"דבר ראשון".
לכתבת "הארץ".
[תמונה: CC BY 2.0, Flickr, Amira_a]
