נועה שאואר, רכזת תחום חקלאות
מושב שדה ניצן נמצא במערב הנגב הצפוני ומשתייך למועצה האזורית אשכול. במושב מתגוררות כ-80 משפחות וכ-157 מהגרי עבודה בתחום החקלאות. הגענו לסיור שטח לאחר שיצרו אתנו קשר עובדים מן המושב. בבוקר בו הגענו, 10.9.13, פתחו העובדים בשביתה במחאה על שכר נמוך ואי תשלום המשכורת בזמן. העובדים התלוננו על שכר של 120 ₪ ליום עבודה של 8 שעות ועוד 17 ₪ לכל שעה נוספת, כאשר שכר המינימום לשעה הוא 23.11₪, ותשלום שעות נוספות לשעתיים ראשונות הוא 125% – כלומר 28.88 ₪ לשעה.
הנחינו את העובדים לייצר רשימת דרישות מהמעסיקים ובתוכה גם את הדרישה לשכר הוגן. העובדים כתבו רשימה כזו ודרשו 130 ₪ ליום עבודה. הסברנו לעובדים כי גם השכר הזה נמוך משמעותית משכר המינימום הקבוע בחוק, ולכל הפחות עליהם לדרוש את המגיע להם על פי חוק. העובדים אכן דרשו מחדש את שכר המינימום המגיע להם – אך זה כבר היה מאוחר. לאחר השביתה, עוד באותו היום, הסכימו המעסיקים להעלות את שכר העובדים ל-130 ₪ ליום עבודה ועוד 20 ₪ לכל שעה נוספת.
כאשר דיווחו המעסיקים במושב לחברת כוח האדם על השביתה, החליטה החברה לשלוח נציגים למקום. הנציגים איתרו את העובד שחשבו אותו למנהיג השביתה, הורו לו לארוז את חפציו ולקחו אותו בכוח למשרדיהם. שם, נדרש העובד לחתום על מסמכים בעברית ומשם הוסע לשדה התעופה. בשדה התעופה התברר לו כי הוא עומד להיות מגורש. העובד יצר עמנו קשר כשעה לפני שעת העלייה למטוס. בשיחה עם העובד הסברנו לו שגירושו איננו חוקי ושהוא איננו מחויב בשום אופן לעלות על הטיסה. העובד עלה על המטוס ושב לארצו ולכן לא נמסרה עדותו על המקרה.
לאחר הגירוש, שאר העובדים במושב פחדו שהם הבאים בתור, ולכן החליטו להפסיק את השביתה, לקבל את תנאיהם של המעסיקים ולחזור לעבודה. החלטנו לנסוע לבקר אותם, כדי לשמוע את טענותיהם ולהביע סולידריות עם מאבקם. העובדים מאוד התרגשו שבאנו. רק כשהלכנו הבנו שהביקור שלנו, לא פחוות משהיה ביקור להעברת ידע חלוקת ספרוני זכויות ורישום תלונות – הוא היה הבעת תמיכה בעובדים ובצעד הנועז שהם החליטו לעשות. העובדים החליטו לעמוד על זכותם להעלאת שכר ולתשלום שכר בזמן.
העובדים ביקשו לדעת יותר על זכויותיהם. ביקשו לדעת מהו שכר המינימום בישראל, מה התשלום לשעות נוספות, כיצד לפתוח חשבון בנק בישראל. עוד ביקשו העובדים לדעת כיצד ניתן להתפטר מהעבודה מבלי להיות מואשמים ב"בריחה". נתנו לעובדים טפסי התפטרות בתאי ובעיברית והסברנו להם על נוהל הודעה מוקדמת להתפטרות. העברנו לעובדים את כל המידע שביקשו ופרסמנו בעמוד הפייסבוק של עובדי החקלאות אודות נהלי פתיחת חשבונות בנק בדואר.
המידע החשוב ביותר עבור העובדים בביקור היה סביב איום הגירוש. זאת, בעקבות גירוש של עובד ביום השביתה על ידי חברת כוח האדם, וכן איומים שהעובדים מקבלים מהמעסיקים שלהם על האפשרות לגירוש חזרה לתאילנד באם לא יעבדו כמו שצריך ויתנהגו בהתאם לכללים. הסברנו לעובדים באופן חד משמעי כי אסור לגרש אותם מפה כל עוד הם חוקיים ונמצאים כאן לפרק זמן של 5 שנים ושלושה חודשים המותרים להם על פי חוק. גם לאחר מכן, הסברנו להם, הם יכולים להישאר חודשיים להתארגנות לפני יציאה מישראל.
תנאי העסקה:
העובדים במושב ניצן עובדים בין 10 ל-12 שעות ביום כולל הפסקת צהריים. לפעמים הם מועסקים בימי שבת ועל כך משתכרים 20 ₪ לשעה בלבד. לעובדים מעולם לא נפתח חשבון בנק בישראל. חלק מהעובדים מקבלים תלושי שכר מהמושב – למרות שהחקלאי הוא בעל היתר ההעסקה – וחלק מהעובדים מעולם לא קיבלו תלושי שכר. מניתוח תלושי השכר של העובדים, אתל מול דיווח שעות העבודה שלהם, ניתן לראות בבירור כי שעות העובדה של העובדים אינן תואמות את הדיווח בתלושי השכר.
העובדים קונים את האוכל שלהם בחנות שבמושב או בחנות שבמושב הסמוך. שאלנו לגבי המחירים במושב, הם סיפרו שהמחירים גבוהים עבורם בעיקר כי הם מרוויחים מעט והמחירים לא נקבעו בהתאם ליכולת שלהם. העובדים מעבירם את הכספים שלהם על ידי סוכנים שבאים לקחת מהם את שכרם במזומן ומעבירים אותו עבורם לתאילנד, תמורת עמלה של 2%. העובדים מקבלים הודעת טקסט המציינת כמה כסף הועבר לתאילנד וחלקם מקבלים קבלה על העברת הכסף. הקבלה היא על שם אחד התושבים במושב שפתח עסק לשם העברת הכספים.
מגורים:
המגורים בהם ביקרנו היו ראויים, וחשוב לציין זאת. מדובר דירות שניים ושלושה חדרים, מבטון צמודות זו לזו בשתי שורות ארוכות. בין שתי השורות היה מרחב גדול לכולם והמקלט הסמוך משמש כחדר התכנסות בימים קרים. בכל ה"דירות" יש מקררים, ארונות, שירותים ומקלחת. העובדים מתגוררים שניים בחדר כך שבדירה אחת ישנים בין 4-6 עובדים. תלוי בכמות החדרים. האזור נעים ומטופח.
הזכות לבריאות:
העובדים מספרים שכשהם חולים, המעסיקים לוקחים אותם לפעמים לרופאים – בהתאם לחומרת מצבם. צ'אנה, מהגר עבודה מתאילנד בחקלאות מספר שהיה חולה ולא יכול היה לעבוד למשך חודש. המעסיק שלו לקח אותו לרופא, ועשה לו צילומים ומיני בדיקות. התברר שהעובד קיבל מכה בראש והיה צריך לנוח בבית. בזמן שהעובד לא עבד, הוא לא קיבל את הזכויות שלו כגון חופשת מחלה ולא כל תשלום אחר. כשביקשנו מצ'אנה את המסמכים הרפואיים שלו הוא אמר שהם אצל המעסיק שלו ושהוא לא רוצה לקחת אותם ממנו כי זה יכעיס את המעסיק. כרטיסי קופת החולים של העובדים כולם נמצאים אצל המעסיק וכשיש להם בעיה הם באים אל המעסיק.
אין לאף אחד זכות להחזיק במסמכים של העובדים והם רשאים לקבל את כל המסמכים שלהם, לרבות המסמכים הרפואיים, לחזקתם הפרטית. ייתכן כי המעסיקים מניחים שהעובדים לא ידעו מה לעשות עם מסמכים בעברית, איך לשמור עליהם וכיצד להתנהל איתם. המצב עלול להסתבך כאשר עובד אינו מעוניין לחלוק עם המעסיק שלו את צרכיו הרפואיים או לדון עם המעסיק במחושיו וצריך להגיע לרופא. או למשל עובדת שאינה רוצה לשתף את מעסיקה בכך שעליה לראות גניקולוג. המעסיקים משמרים את העובדים במצב בו הם תלויים במעסיקים שלהם לחלוטין, גם לצורך אקמול.
