מאת נועה שאואר
ביולי 2011 עובדי החקלאות במושב אחיטוב יצאו בשביתה כללית בדרישה לתנאי מגורים הולמים ותשלום שכר מינימום כחוק. להפגנה שאירגנו הגיעו נציגים של משרד הכלכלה ורשות ההגירה על מנת לנסות ולגשר בין העובדים למעסיקים. לאחר ההפגנה, ארבעה עובדים פוטרו ותבעו את מעסיקיהם.
החלטנו לנסוע למושב אחיטוב כדי לראות אם תנאי המגורים ותנאי ההעסקה של העובדים במושב המוביל בגידול מלפפונים- השתנו. העובדים ביקשו שנפגש מחוץ למושב כי הם מפחדים מהמעסיקים ומעדיפים שלא להיראות אתנו. אף על פי שהגענו ביום שבת, העובדים עבדו באותו היום עד השעה 13:00 ואז באו לפגוש אותנו בחורשה ליד המושב. קייסי גונן, עובדת בתחום החקלאות ב"קו לעובד", סיפרה להם על זכויותיהם, חילקה להם זכותונים וענתה על השאלות הרבות שהיו לעובדים.
הפרת זכויות עובדים
העובדים סיפרו כי הם משתכרים 120 ₪ ליום עבודה ועוד 20 ₪ לכל שעה נוספת. הם עובדים בין 10 ל-14 שעות ביום. אינם מקבלים תלושי שכר ומעולם לא פתחו עבורם חשבון בנק בישראל, כפי שדורש נוהל העסקת עובדים זרים בחקלאות, של רשות ההגירה. את משכורתם מקבלים העובדים במזומן ואינם יודעים האם סכום כלשהו מנוכה ממשכורתם. הם מקבלים 4 ימי חופשה בחגים תאילנדים בשנה ואינם מקבלים ימי חופש נוספים. הם עובדים בשבתות לסירוגין ואינם מקבלים שכר שבת.
עבודה עם חומרי הדברה
העובדים מרססים את המלפפונים עם חומרים כימיקלים, כ-4 פעמים בחודש, לפי דרישת המעסיק. הם מעולם לא קיבלו הדרכה בנושא ואין להם מיגון ראוי.
תנאי מגורים
לאחר שסיימנו את השיחה עם העובדים, שניים מהם הסכימו שנבוא איתם למגורים שלהם. מקום המגורים הראשון היה בחצר אחורית של וילת פאר במושב. המגורים כללו כמה קרוונים ישנים מחוברים ביניהם, מחסן גדול בו ישבו העובדים והסתתרו מהחום הכבד ושורת צריפים. הצריפים חולקו לחדרים קטנטנים, כ-10מ"ר לערך, ללא חלונות וללא פתחי אוורור למעט דלת נמוכה וקטנה. הצריפונים מחוברים אחד לשני ומכסה אותם יריעת ניילון. הצריפונים לוהטים ומחניקים ובתוך החדרים היה מאוד קשה לנשום. הסתובבנו מחוץ למגורים, נדהמים מהניגוד הבולט בין וילת המעסיק בחלקו הקדמי של המשק לבין המגורים העלובים של העובדים מאחור. המטבח המשותף לכל העובדים הוא מעין תוספת קרשים, המחוברים לקצה הקרוונים ומשמשים כחלל לבישול ורחיצת כלים. למותר לציין כי החלל דליק ובכל רגע עלולה לפרוץ במקום שריפה. החלוקה בתוך הקרוואנים היא כזו אשר לא מאפשרת פרטיות של ממש לעובדים.
במגורים הנוספים בהם ביקרנו, ראינו מחסן ענק, המחולק לחדרים. בחדר אחד, גדול יותר מהשאר גרים 5 עובדים יחד. בחדר שני, קטן יותר גרים שני עובדים נוספים ובחדר נוסף עוד שני עובדים. לעובדים אין ארונות בגדים, לוקרים אישיים או כל מקום אכסון. הבגדים של העובדים מפוזרים במבנה ומחוצה לו. המחסן, אשר כנראה שימש פעם למטרות שונות של תעשייה, אינו סגור והקירות בו אינם מגיעים עד הגג. בחורף, מספרים העובדים, חודרים מים מהפתחים הרבים שבמבנה ובקיץ המקום לוהט. סמוך למחסן ישנו אזור מגורים נוסף. אזור המגורים הוא משאית ישנה החונה מתחת לכמה עצים, ליד בית אריזה פעיל. בחלק האחורי של המשאית, בקונטיינר, ישנים שני עובדים. יש להם מאוורר אחד לשניהם, שני מזרונים ובגדים מקופלים בפינות החלל. כמו בכל משאית – בחלק האחורי אין חלונות או פתחי אוורור. כדי בחורף, סגרו העובדים שמתגוררים במשאית את דלת הקונטיינר מה שהשאיר אותם בפנים ללא כל אוויר.
העובדים שביקרנו זוכרים את ההפגנה לפני שנתיים, חלקם אף השתתפו בה. לדעתם, כלום לא השתנה ואין הרבה שיפור. הם עדיין מרוויחים מתחת לשכר מינימום, עדיין חיים בתנאים מחפירים ועדיין מאוד מפחדים מהמעסיקים שלהם. משרד הכלכלה ורשות ההגירה, שהגיעו למקום בזמן השביתה יודעים באילו תנאים העובדים חיים ויודעים כמה העובדים מרוויחים – ובכל זאת מאפשרים למעסיקים באחיטוב להמשיך ולהעסיק עובדים ללא שכר מינימום וללא תנאי מגורים הולמים. אנו פועלים לאיסוף מידע מדויק על המקרים השונים באחיטוב על מנת לעורר את הרשויות השונות לפעול במקום.
