18 שנים עבד יוסף מוסא זידאת במאפייה בגבעתיים, אחד מעשרות אלפי העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל ברישיון. ואולם, בגיל 55, כאשר לקה בלבו, הוא נתקל בסירוב בלתי מוסבר, לדבריו, מצד רשות האוכלוסין וההגירה לשלם לו על הימים בהם היה חולה ולא עבד. בארבע השנים האחרונות גבתה המדינה כ-190 מיליון שקלים המיועדים לתשלום דמי מחלה לפועלים פלסטינים, אך התשלום בפועל על ימי מחלה באותה התקופה נאמד בכ-7 מיליון שקלים בלבד.

פועלים ששוחחו עם "הארץ" מעידים על תהליך מפרך ומתיש של תביעת הכספים המגיעים להם, שלא פעם – לאחר עיכוב ממושך – נתקל בסירוב בלתי מנומק. "אני חייב את הכסף כדי לשלם על תרופות ולדאוג לילדים שלי", אמר אכרם מוסטפא נופל, בן 41 מקלקיליה, שאובחן כחולה סרטן לפני כשנתיים. בקשותיו לדמי מחלה נדחו.

בחודשים האחרונים הפסיקה רשות האוכלוסין וההגירה כליל את הטיפול בבקשות של פועלים פלסטינים לתשלום דמי מחלה. בשל כך הצטמצם מספר הפועלים שהצליחו לקבל תשלום, שעמד בשנים קודמות על כמה מאות בלבד מתוך 60-50 אלף פועלים. לפי נתוני הרשות, בשלוש השנים האחרונות קיבלו 1.5%-1 מהפועלים כספים מהרשות מדי שנה, ואילו השנה עומד שיעורם על 0.25% בלבד. מדובר ב-156 בקשות שאושרו ושולמו.

המעסיקים הישראלים מפרישים באופן אוטומטי 2.5% משכרם של הפועלים הפלסטינים ל"קרן דמי מחלה", שבאחריות רשות האוכלוסין, המעבירה אותם בהמשך למשרד האוצר. באוצר סירבו למסור את הסכום המדויק שנצבר במשך השנים, אך לפי הערכות זהירות מדובר במאות מיליוני שקלים.

"מנוהלים במחשכים"

בעתירה שהגישה לפני כארבעה חודשים עמותת קו לעובד לבג"ץ נכתב כי כספי דמי המחלה "מנוהלים במחשכים, בלא תקנון מחייב" ותוך "הערמת קשיים על עובדים המבקשים לממש את הזכויות הנובעות מהן". השבוע, לאחר שהתברר כי רשות האוכלוסין אינה מטפלת בבקשות לדמי מחלה מאז אפריל – ולטענת בכיר במשרד העבודה הפלסטיני, אף קודם לכן – הגישה עו"ד מיכל תג'ר מהעמותה בקשה לצו ביניים, הדורש כי בקשות הפועלים ייבדקו באופן מיידי. מרשות האוכלוסין נמסר כי מתוך 827 בקשות שהוגשו מאז תחילת השנה, 593 פניות נמצאות "בתהליך בדיקה".

בעוד שהתשלום על ימי מחלה של עובדים ישראלים הוא באחריות ישירה של המעסיק ונחשב פשוט (היעדרות באישור רפואי מזכה בתשלום חלקי או מלא של שכר העבודה), התהליך שעוברים הפועלים הפלסטינים, העובדים לעתים אצל אותו מעסיק, מסובך ומתיש הרבה יותר. בשלב הראשון מעבירה לשכת התעסוקה הפלסטינית את אישור המחלה שקיבל הפועל לידי ועדה רפואה פלסטינית, שבודקת ומאשרת את ימי המחלה. לאחר מכן עוברת הבקשה למדור התשלומים ברשות האוכלוסין וההגירה, שמעביר אותה לבדיקה של רופא ישראלי, שבהסתמך על חוות דעתו מחליט המדור אם לאשר הבקשה במלואה, באופן חלקי או לדחות אותה. בעתירה נכתב כי הודעות הדחייה "הינן לקוניות ובלתי מנומקות" וכי "לעובדים אף אין כל דרך לערער" עליהן. סיום התהליך וקבלת התשלום לאחר כארבעה חודשים נחשבים לטיפול מהיר; חצי שנה – לזמן שכיח. לטענת העתירה, מדובר למעשה בהלנת שכר.

הקושי הכרוך בקבלת דמי המחלה מרתיע פועלים רבים מלתבוע אותם. הדבר בולט במיוחד במקרה של היעדרות קצרה יחסית. "אף אחד לא מבקש כסף אם לא עבדת כמה ימים בגלל שפעת או שכואבת לך הבטן", מספר מוחמד נג'אר בן 55 מהעיר יטא שליד חברון, "אתה שומר את חופשת המחלה לתקופה ארוכה יותר. בדרך כלל אלה המקרים של המחלות הקשות". "נדרש מאמץ רב כדי לקבל דמי מחלה — תוך הפסד ימי עבודה נוספים — והדבר גורם לעובדים פלסטינים רבים לוותר מראש על הניסיון להוכיח את זכאותם", מצוטט בעתירה עראפת עמרו, שעובד בלשכת העבודה הפלסטינית, "ידוע שאין טעם להגיש תעודות מחלה על פחות משבוע, כי המאמץ הרב שכרוך בכך אינו משתלם".

אכרם מוסטפא נופל מקלקיליה הגיש שתי בקשות לקבלת דמי מחלה לאחר שאובחן כחולה סרטן. הראשונה נדחתה, כנראה בגלל בלבול כלשהו באחד המסמכים הנלווים, ולדבריו לא קיבל תשובה על בקשה נוספת, שהוגשה באוקטובר 2015. "אני יושב בבית. כל פעם אומרים לי לבוא למשרד העבודה (הפלסטיני, האמור לקבל דיווח על התשלום, א"ק), אבל הכסף לא מגיע. זה מאוד מרגיז. אני חייב את הכסף", הוא אומר.

גם בקשותיו של זידאת, תושב העיירה בני נעים שליד חברון שעבד במאפייה בגבעתיים, נדחו פעמיים. לדבריו, בשל בעיות לב, הרופאים הפלסטינים אישרו לו 39 ימי מחלה, שהתשלום עליהם נאמד בכ-9,500 שקלים. לאחר כחמישה חודשים בקשתו נדחתה בנימוק של חוסר זכאות. בירור נוסף העלה שהמעסיק הישראלי טעה כנראה בדיווח על תקופת עבודתו של זידאת. "המעסיק שלח הודעה חדשה למדור התשלומים, עם הפרטים הנכונים, אבל גם הבקשה הזו נדחתה. לא קיבלנו שום הסבר".

מוחמד נג'אר עבד במשך שנים רבות במפעל פלסטיק ביבנה. גם הוא אובחן לפני כשנה כסובל מסרטן. "בבית החולים של בית לחם נתנו לי בהתחלה חודש מחלה, שאחר כך הוארך", הוא מספר, "המעסיק אמר שהכל מאה אחוז, ששילם את כל מה שהיה צריך. העברנו את המסמכים למדור התשלומים, בפעם הראשונה ביולי 2015 ואחר כך גם בספטמבר. מאז לא שמעתי מהם שום דבר, גם לא שהבקשה נדחתה".

לעתירה לבג"ץ מצורפים תצהירים של עובדים אחרים, כולם בעלי קווי־דמיון משותפים — עיכובים בטיפול, מענה חלקי ולא מוסבר. לפני כשבוע שלח עבד אלכרים מירדאווי, בכיר משרד העבודה הפלסטיני, מכתב לקו לעובד בנושא. לדבריו, במדור התשלומים הסבירו את העיכוב בין השאר ב"עומס בעבודה", הנובע מכך שרק שתי פקידות אחראיות על הסדרת כל הזכויות הסוציאליות — ובהן דמי המחלה — של העובדים הפלסטינים, וכי אחת מהן נמצאת בעצמה בחופשת מחלה. "במדור התשלומים אמרו שהם לא יודעים מתי תחזור הפקידה החולה ושאין להם כוונה להעסיק עוד עובדים. הם מעריכים שייקח להם שנתיים לטפל בכל הבקשות שכבר נמצאות אצלם. אני לא יודע למה הפועלים הפלסטינים צריכים לסבול בגלל זה", אומר מירדאווי בשיחה עם "הארץ".

למסך הערפל תורמים גורמים נוספים. לפי העתירה, ל"קרן דמי מחלה" שמנהלת רשות האוכלוסין או משרד האוצר אין כל תקנון המסדיר את עבודתה; העובדים פלסטינים אינם מקבלים שום דיווח, לא שוטף ולא חד־פעמי, על הזכויות שצברו; והמידע המפורסם על הדרכים לממש ולקבל את דמי המחלה הוא מצומצם ביותר — ובעברית בלבד. לכל אלה, בצירוף הקשיים האחרים, גורמים לשיעור נמוך של מקבלי דמי מחלה.

על פי דו"ח שהוגש לאחרונה ל-OECD, מספר הפועלים הפלסטינים המועסקים ברישיון על ידי מעסיקים ישראלים גדל בהתמדה בשנים האחרונות. מכ-42 אלף בסוף שנת 2013 לכ-60 אלף באמצע השנה הנוכחית (כ-65 אלף לפי רשות האוכלוסין). על פי נתוני הרשות, מספר הבקשות לדמי מחלה אשר אושרו עמד ב-2013 על 421, עלה ל-762 ול-878 בשנים 2014-2015, וצנח ל-156 בשנת 2016. במלים אחרות: רק כ-1-1.5% מהפועלים קיבלו דמי מחלה בשנים 2013-2015, ואילו השנה מדובר בכ-0.25% בלבד.

הון בידי המדינה

על פי תשובת רשות האוכלוסין, בשנים האחרונות הסתכמה גביית דמי המחלה בכ-45-50 מיליון שקלים בשנה. המידע באשר לסכומים שקיבלו הפלסטינים מקוטע יותר, ובהתבסס על מקורות שונים (בהם תשובות לבקשות לפי חוק חופש המידע) הוא נע בין 1.2 מיליון שקלים ב-2013 לכ-2.5 מיליון שקלים ב-2016.

ממשרד האוצר נמסר כי הוא מקבל את "כספי דמי המחלה מרשות האוכלוסין, וכספים אלה מופקדים בקרן חיצונית ייעודית בבנק ישראל, שלא כחלק מתקציב המדינה. זאת, במסגרת הניהול הכספי של מדינת ישראל עליו אמון משרד האוצר". עם זאת, באוצר סירבו למסור כמה כסף נצבר בקרן וכן פרטים נוספים על התקנות המסדירות את פעילותה או את עצם התקנון שלה. על פי הערכות, הנשענות גם על דו"ח מבקר המדינה מ-2014, הערכה היא שבקרן נמצאים כמה מאות מיליוני שקלים.

בדו"ח החריף של מבקר המדינה, שמצא שורה של ליקויים בעבודת מדור התשלומים ברשות האוכלוסין, נכתב כי האגף "כשל בתפקידו להגן על זכויות העובדים הפלסטינים", בין השאר בכך שלא דאג "להשוואת השכר וזכויות ההעסקה של עובדים פלסטינים לאלה של העובדים הישראלים כעולה מחוקי מדינת ישראל".

בהקשר לקרן דמי המחלה כתבה עו"ד תג'ר מקו לעובד כי הרשויות השונות "החלו לראות בכסף זה מעין הון שחלקו הגדול כלל אינו משמש לייעודו המקורי, ורובו ככולו נשאר בידיה של המדינה — בלא שהיא משתמשת בכספים לצורך ייעודם הביטוחי והענקת הזכויות הנובעות מהם". לדבריה, "ההתנהלות המדינה נובעת משני גורמים המשולבים זה בזה: ראשית, רשלנות בניהול קרן דמי המחלה; ושנית, וחמור יותר, התעשרותם על חשבון העובדים הפלסטינים".

"קשה להעלות על הדעת אוכלוסייה אשר קל יותר להונות אותה, לשלול ממנה דיווח וניהול תקין של כספיה, למדרה מזכויות בסיסיות מאשר העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל", הוסיפה עו"ד תג'ר, "קשה שלא להניח, אם כן, כי ההתנהלות המדינה ביחס לקרן דמי המחלה של העובדים הפלסטינים, נובעת ממניעים פסולים — לא רק של תקציב, אלא אף של פוליטיקה".

מרשות האוכלוסין וההגירה בחרו שלא להתייחס לשאלות בדבר הפסקת הטיפול בבקשות הפועלים הפלסטינים לדמי מחלה, למספר העובדים במדור התשלומים או לסכום ששולם השנה. "תשובתנו תמסר במלואה בערכאה המשפטית", נמסר.