עיקרי דוח הבטיחות השנתי של קו לעובד לשנת 2023
- בשנת 2023 נרשם גידול של 33% במספר ההרוגים בתאונות עבודה קטלניות בענף הבנייה, וגידול של 12% בתאונות עם נפגעים בינוני-קשה. המספרים הגבוהים ביותר ב-5 השנים האחרונות.
- 83 עובדים איבדו את חייהם בתאונות עבודה בשנת 2023, 48 מתוכם בענף הבנייה (58% מכלל ההרוגים).
- בשנת 2023 שיעור של 14.74 תאונות ו-1.81 הרוגים ל-100,000 מועסקים בכלל הענפים לשנת 2023 – גידול בהשוואה לשנת 2022.
- שיעור התאונות בענף הבנייה ספציפית עמד על 105.18 תאונות ל-100,000 מועסקים בענף, ושיעור ההרוגים היה 35 הרוגים ל-100,000 מועסקים בענף, מספר שעומד על פי 2.5 בהשוואה לממוצע האיחוד האירופי שעמד על 6.3 הרוגים בלבד, וגידול משמעותי בהשוואה לשנת 2022.
- בכלל הענפים, נפילה מגובה הייתה הגורם מספר אחת לתאונות עבודה (50% מהתאונות בהן חומרת הפציעה היא בינוני ומעלה), ונפילת חפץ ב-15% מהתאונות שדווחו. בענף התעשייה העילה השנייה המרכזית היא נפילת חפץ כבד (22%), ובענף החקלאות הגורם השני המרכזי לתאונות ברמת פציעה בינונית ומעלה הוא פגיעה מרכב עבודה (25%).
- למרות זאת, מרבית צווי הבטיחות שניתנו השנה הם עדיין בגין הפרות חוק החשמל, הפעלת מעלית לא תקינה או אי עריכת תסקירים לדודים על ידי בודק מוסמך.
- למרות שעל פי דיווח המינהל, יש 80 מפקחים לכלל הענפים, בשנת 2023 המשיכה מגמת הירידה במספר צווי הבטיחות שמינהל הבטיחות מוציא, 2,576 צווי בטיחות לעומת 3,316 אשתקד (ירידה של 22.3%), שלא מיוחסת רק למלחמה.
- הקבלנים עם המספר הגבוה ביותר של צווי בטיחות הם דלויה שגיא יזמות בע"מ אשר לאחרונה רישיונה הותלה בפועל לשנה, וחברת א.ח. חאלד לבנייה בע"מ, שלמרות שהיא נמצאת בהתלייה על תנאי, ממשיכה לקבל צווי בטיחות ורישיונה לא נשלל.
- גם השנה מרבית תאונות העבודה התרחשו בתל אביב ובירושלים, אך באשדוד מספר תאונות העבודה החמורות כמעט שולש בהשוואה לשנת 2022 אך מספר צווי הבטיחות ירד בשליש.
- דווקא בשעתנו הקשה ביותר, בטיחותם של עובדים בישראל מעולם לא הופקרה יותר – אנו קוראים למדינה לגבש תוכנית לאומית בהובלת משרד העבודה להפחתת תאונות העבודה בכלל, ובענף הבנייה בפרט, ולהורות לאלתר על הקמת רשות לאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית וקידום רפורמה אמיתית בבטיחות ובגיהות בעבודה.
מראיונות שקיימנו גם השנה עם עובדים בענף הבנייה, עולה שהעובדים מבינים בלית ברירה שהבטיחות בעבודה מוטלת בראש ובראשונה על כתפיהם, ושאף אחד אחר לא דואג להם באתר הבנייה. בהיעדר הכשרות, בהיעדר ציוד מגן, בהיעדר גורמי פיקוח באתרי העבודה, אף גורם לא לוקח אחריות על חיי העובדים אשר עובדים בעבודות המסוכנות. מצב זה מוביל לכך שעובדים מדווחים שהם קונים את ציוד המיגון האישי בעצמם, או לומדים על הבטיחות דרך ה-YOUTUBE או מפה לאוזן, וכך לומדים על גורמי הסיכון בעבודה.
המציאות היא ש"אקלים הבטיחות" במדינת ישראל – וספציפית בענף הבנייה – נמצא בשפל חסר תקדים, וחייהם של עובדים נזנחו והם הופקרו לגורלם. כפי שהתרענו פעם אחר פעם, היעדר ההרתעה, מיעוט הסנקציות, ומדיניות מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית (להלן: "המינהל") הובילו לכך ש"אקלים הבטיחות" באתרי הבנייה לא קיים למעשה, וכל קבלן כטוב בעיניו עושה מבלי לחשוש מההשלכות של מעשיו. המצב המחפיר, ואוזלת היד של רשויות אכיפת החוק הם תעודת עניות בראש ובראשונה למשרד העבודה אשר כשל בתפקידו לדאוג לחייהם של עובדים.על מנת להביא לצמצום במספר תאונות העבודה בישראל, קו לעובד חוזר שוב על עמדתו שעל מדינת ישראל לגבש תוכנית לאומית בהובלת משרד העבודה להפחתת תאונות העבודה בכלל, ובענף הבנייה בפרט, ולהורות לאלתר על הקמת רשות לאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית שתקדם רפורמה אמיתית בבטיחות ובגיהות באתרי העבודה השונים. המלצות ספציפיות מופיעות בפרק הסיכום בדו"ח, ועולות באופן ישיר מהנתונים אשר מופיעים בהמשך.
הנתונים שמתפרסמים בדו"ח זה נאספו על ידי צוות קו לעובד ומתנדבותיו, בהתבסס על פרסומי ארגוני הצלה (מד"א, איחוד הצלה, כב"א וכד'), וניתנים לצפייה באופן שוטף באתר שלנו. דו"ח זה מסכם את הנתונים שנאספו במהלך השנה, ומציג ניתוח סטטיסטי של תמונת המצב העגומה באתרי הבנייה, במשקים החקלאיים, במפעלים ובמקומות העבודה השונים במדינת ישראל. אימוץ ההמלצות המפורטות בדו"ח נדרש לאלתר לצורך צמצום הפגיעה בעובדים במדינת ישראל וצריך להיות בראש סדר העדיפויות של כלל מקבלי ההחלטות.
הדוח המלא – כאן.
Loading...
Reload document
Open in new tab מאמר שפרסמנו על הקשר בין זהות העובדים למצב הבטיחות העגום בישראל, הבוחן את הנסיבות שאפשרו את ההפקרות באתרי העבודה בכלל ואתרי הבנייה בפרט – כאן וכאן:
סמי היה בן 24, אלכסנדר בן 40 ואמנון בן 60. הראשון לא הספיק שום דבר בחייו הקצרים, השני חצה ימים ויבשות כדי להגיע לכאן, השלישי התקרב לגיל פרישה אך עדיין נאלץ לעבוד. סמי נהרג מפגיעה של באגר כשעבד בהנחת קו סיב אופטי, אמנון נלכד מתחת למשאית מנוף ואלכסנדר סיים את חייו במכונת חיתוך במפעל. חילוץ גופתו דרש עבודה מורכבת ומאומצת, שנמשכה מספר שעות. כל השלושה סיימו את יום עבודתם בשק גופות.
מצב העובדים במדינת ישראל מעולם לא היה נורא יותר, והאשמים בהפקרתם הבוטה והמזלזלת מתהלכים בינינו בנחת. לא אצה להם הדרך, וכי מה ייעשה להם? לכל היותר ייאלצו לחתום על טופס, לפרסם דוח או לענות באופן פורמלי למכתב מקו לעובד. אף אחד לא לוקח אחריות על ריבוי הטרגדיות בשנת 2023, שהיתה קטסטרופלית בכל הקשור לבטיחות עובדים. משרד העבודה נרדם בשמירה וישן עמוקות.
המשרד אשם מראשיו עד אחרון עובדיו במחדל כי הוא התנער לחלוטין מהטיפול בתאונות עבודה וגלגל עיניים כשצעקנו את צעקת העובדים, והיום הוא מביט בחוסר עניין משווע בתוצאה: 83 הרוגים, מהם 48 בענף הבנייה, המספר השנתי הגבוה ביותר מאז התחלנו לתעד את התאונות ב-2015. מדוע רשימת המתים הארוכה לא מצליחה לחדור את חומת האדישות של מערך הבטיחות בישראל, העשיר במשרות (בהן ציבוריות) אך עני בהבנת חשיבות התפקיד שלו? מדוע מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה, כמו גם העומד בראשו, מברברים על הגדלת ההרתעה מול הקבלנים ומתעלמים מכך ששום מהלך להגדלת ההרתעה לא אומץ על ידם או יושם? לכו בעקבות הכסף וצבע הדם. היחידים שמורתעים הם העובדים המוחלשים ממילא – פלסטינים משני צדי הקו הירוק ומהגרי עבודה, החוששים ללכת לעבודה לאחר שצפו בחבריהם נפצעים ומתים.
יש שורה של מוסדות האמונים על מניעת התאונה הבאה, אבל בראש שורת האשמים צועד, בוודאות, שר העבודה יואב בן צור (ש"ס). חלפה שנה מאז נכנס לתפקידו, ולמרות מצב החירום באתרי העבודה בישראל לא טרח לגבש תוכנית או מתווה להפחתת מספר התאונות. הוא לא קידם את המלצות ועדת אדם, הממתינות כבר עשור שמישהו יפעל למען בטיחות העובדים, ולא נקף אצבע לקידום הנושא.
ראיונות שקיימנו עם עובדים בענף הבנייה חשפו בדידות מזהרת על הפיגומים, והבנה שהם לבד שם, מול הסכנות. בהיעדר הכשרות בטיחות, ללא ציוד מגן, הרחק מעיניהם של גורמי פיקוח, אף אחד לא לוקח אחריות ופועל כדי להגן על חייהם. העובדים הללו, שלא תופסים את עצמם כחומר מתכלה, מדווחים על רכישה עצמאית של ציוד מגן אישי וצפייה בהשתלמויות ב-YouTube. חרפה.
נתיב הכסף מוביל אותנו תמיד לאותו מקום, אל עוצמתם של בעלי האינטרסים. אלו מנצחים ביד רמה על היעדר ההרתעה, מיעוט הסנקציות, דלות החקירות, פיהוקו המתמשך של מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, וחגיגתם הקבלנים הידועים בחסכנותם המופרזת בתחום הבטיחות. בשולי הבמה נשמעים צלצוליהם הרפים של רשויות אכיפת החוק, הבולעים ביודעין את זעקתם של 83 ההרוגים בשנה החולפת.
בימים קודרים אלו, על משכבנו בלילה אנחנו תוהים מי היינו אתמול ומי נהיה מחר. כל כך הרבה אנשים איבדנו בשנה החולפת, במחדלים על גבי מחדלים שנערמו והותירו חלל עצום בחזה הקולקטיבי. המחדלים הללו מצטרפים לשורת מחדלים והפקרה שהובילו למצב חסר תקדים באתרי הבנייה ומקומות העבודה השונים. סמי, אמנון, אלכסנדר, כמו גם 80 העובדים הנוספים שנהרגו השנה בעבודה, אבדו כי למעסיקיהם לא היה אכפת, כי המדינה ראתה מול עיניה עובדים קשי יום, חומר מתכלה, כי דמם לא היה סמוק מספיק, כי הנזק הכלכלי שפציעתם ומותם הסבו לא היה כבד דיו. כי הגורמים המקצועיים מעולם לא שילמו מחיר אישי על הפקרתם. קשה לחשוב כיצד נתרומם מהאבל והאבדן ונשקם את החברה המוכה שלנו ביום שאחרי, אך אסור לנו לחכות יותר. היום שאחרי הוא היום.
