מאת: קו לעובד
הוצאה כפויה של מהגרי עבודה על ידי מעסיקיהם, היא תופעה נפוצה, ולקו לעובד הגיעו בשנים האחרונות עשרות תלונות בנושא. מעסיק המתכוון לפטר את עובדו, או מגלה כי העובד עומד להתפטר, רוכש עבורו כרטיס טיסה והעובד מועמד בפני עובדה, כביכול, מוגמרת לפיה עליו לצאת ישראל במועד שנבחר על ידי המעסיק. זאת אף אם לא השלים את התקופה המותרת לעבודה בישראל (חמש שנים ושלושה חודשים) ואף אם נמצא עדיין בחובות כבדים, בגין דמי התיווך ששילם לשם הבאתו לישראל.
על פי תקנות הכניסה לישראל מוטלת על מעסיקו של מהגר עבודה אחריות להבטחת יציאתו את ישראל בתם תקופת עבודתו אצלו. בנוסף על פי נהלי משרד הפנים מותנה רישיון להעסקת מהגר עבודה חלופי ביציאתו של העובד הקודם את ישראל.
בעתירה נטען בין היתר כי הטלת הפיקוח על יציאתו של העובד מישראל על גורם פרטי פוגעת בזכויות היסוד החוקתיות של מהגר העבודה לאוטונומיה וחירות. כמו כן נטען בעתירה כי העברת סמכות שלטונית מובהקת כשל הרחקת אדם מהמדינה לידי ידיים פרטיות הינה בלתי סבירה באופן קיצוני. האחריות על יציאת העובד מישראל בתם פקיעת אשרתו צריכה להיות מוטלת על העובד, ואת הסמכות לפקח על יציאתו יש להשאיר בידי רשויות המדינה בלבד.
בנוסף נטען בעתירה, כי החובה המוטלת על המעסיק לוודא יציאת העובד עם תום תקופת העסקתו אצלו, סותרת את החלטת בג"צ בעניין כבילת העובד למעסיק יחידי (בג"צ 4542/02 ) אשר קבעה בין היתר כי כל הסדר חלופי להסדר הכבילה "יימנע מכריכת פעולת ההתפטרות בסנקציה כלשהי, ובכלל זה אובדן המעמד בישראל."
בג"צ 3025/07 קו לעובד נגד שר הפנים ואח'
