מאת: מיכל תג'ר
השנה, אנו מפרסמים את דו"ח הפניות השנתי לרגל 1 במאי, ולאור ממצאי הדו"ח – תאריך זה רלוונטי מתמיד. ב-2012 השאיפה לתנאי עבודה טובים יותר, להעסקה הוגנת ולשעות עבודה סבירות – משותפת לעובדים רבים במשק. בעוד טיפול פרטני ניתן ב"קו לעובד" רק לעובדים בשכר נמוך (מעט יותר משכר המינימום), ייעוץ באימייל ובטלפון ניתן לכלל העובדים בלי אבחנות של שכר או מקצוע. הדו"ח המבוסס על פניותיהם של אלפי עובדים ומתאר מגמות ותופעות רחבות העולות מן הפניות הפרטניות של עובדים ועובדות
הדו"ח מצביע באופן חד משמעי על כך שתופעות שאפיינו בעבר רק את השוליים החלשים של שוק העבודה, הגיעו לפתחם של עובדים חזקים במיוחד. השנה פנו אלינו רופאים, אחיות, עובדים במקצועות פרא-רפואיים, כלכלנים, מנהלי פיתוח עסקי, מהנדסי תוכנה, רוקחים, עובדי היי-טק, עובדים בחברות פרסום ועוד. באופן מפתיע, בכמה נקודות, פניותיהם הזכירו לנו את הפניות הרבות יותר שהגיעו מעובדים בענפים מוכרים: עובדי קבלן וכוח אדם, מלצרים, מוכרניות, עובדים במרכולים ועובדי הוראה וטיפול.
תופעות שהיו בעבר נחלתם של עובדים חלשים בשכר נמוך בלבד, הולכות וגולשות ליותר ויותר שכבות של עובדים, והחלוקה הישנה לשני שווקי עבודה – האחד "ראשוני" או עיקרי (primary labor market) והשני "שניוני" (secondary labor market) כבר אינה דיכוטומית כשהייתה. השכר בשוק העבודה הראשוני נותר גבוה הרבה יותר, אך ניכרת פגיעה משמעותית במהות הקשר בין העובד למעביד, דווח על הפרות בתחום של זכויות סוציאליות ובראשן זכויות פנסיונית, דווח אף על דרישות לא סבירות, על ניכויים מוזרים מהשכר, על שעות העסקה העומדות בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה ולהיתרים מכוחו.
חרף העלייה הברורה בפניות עובדים חזקים השנה, מרבית הפונים לקו לעובד היו גם השנה העובדים בעלי השכר הנמוך ביותר, אלה המשתייכים לתחתית שוק העבודה, לקצוותיו החלשים והמנוצלים. הרבה מהעובדים הללו הן עובדות, שלהן פגיעות גבוהה להפרות חוק, קושי של ממש בגישה לזכויות ובנכונות לדרשן.
מגמה מדאיגה נוספת שהדו"ח מצביע עליה הינה התרופפות ממשית במחויבות של מעביד כלפי עובדיו. התרופפות זו החלה מלמטה, מצורות העסקה אשר החלו מצרכים זמנים ותקופתיים, אולם פשטו בשולי שוק העבודה, יצרו חיץ בין עובד למעביד והפחיתו את מחויבות המעביד כלפי העובד. הפחתת המחויבות התפשטה כנורמה בשוק העבודה. דוגמא אחת להתרופפות זו הינה תופעת הותרת עובדים בבית כ"עונש", כאשר לעתים, ההשארה בבית כלל אינה עונש על התנהגות כלשהי של העובד, אלא נובעת מצורכי העסק ושיקוליו, תוך התעלמות מוחלטת של ההשפעה שיש לאובדן מקור הכנסה באופן פתאומי ובלא סיבה עניינית. מגמת התרופפות המחויבות כלפי עובדים, משפיעה באופן ישיר על התנהלות המעסיק בשלבי סיום העבודה. רבות מהפניות השנה נגעו ושיקפו מגמה זו, של חוסר הנכונות של מעסיקים להתנהל בצורה ראויה וחוקית לקראת סיום העסקת העובדים, וביטאו התעלמות מוחלטת של מעסיקים מהמשמעויות הקשות שיש לאובדן מקום העבודה על העובדים.
בתנאים אלה של עובדים לא מאורגנים, של חתירה לדפוסי העסקה לא מחייבים ושל התרופפות ממשית בקשרים ובמחויבות של מעבידים לעובדיהם – אין להתפלא על כך שעובדים שאינם מועסקים ישירות במגזר הציבורי, סובלים משורה של תופעות ומגמות הקשורה בהתרופפות הקשר בינם לבין מעבידם. מערך שלם של חקיקה הנשענת על ותק בעבודה ועל אותה מחויבות של מעבידים לעובדיהם, כבר לא די בה כדי לסייע לעובדים. מערך אכיפה שלא תפקד במשך שנים ארוכות חיזק את היקף המגמה והביא להתרחבותה לעובדים חזקים. יש לקוות כי חוק הגברת האכיפה יביא להטבה בהיקף האכיפה וטיבה, אולם קשה להניח כי ההשפעות על המגמה בכללותה יהיו ממשיות. מדיניות ממשלתית החותרת לרווחים על חשבון ביטחון, איכות ויציבות תעסוקתיים. כל אלה חוברים להחלשת עובדים בענפים ובמקצועות מגוונים, ובכל רמות השכר.
