כשר', עובדת פלסטינית בישראל, התעמתה עם הקבלן שלה ודרשה שישלם לה את השכר שמגיעה לה – הוא איים לפטר אותה.
מאז שבעלה איבד את היכולת שלו לעבוד ב-2003, ר' יוצאת מביתה כל לילה ב-3 לפנות בוקר, עוברת דרך מחסום טול כרם ומגיעה לעבודה במשק חקלאי בסביבות חדרה. אם היא לא נאלצת לעבוד שעות נוספות, היא חוזרת לביתה ב-4 אחר הצהריים, שם היא דואגת לשבעת ילדיה ולבעלה ומנסה גם לישון קצת לפני שהיא צריכה לצאת שוב.
פגשנו את ר' בסדנת שטח שערכנו במחסום טול כרם, ביחד עם קבוצת מתנדבות פלסטיניות, במסגרת הכשרתן לסיוע לעובדות ועובדים פלסטינים לממש את זכויותיהם. יידענו אותה בדבר הזכויות הבסיסיות שמגיעות לכל עובד שמועסק בישראל – שכר מינימום, שעות נוספות, זכויות סוציאליות, תלושי שכר וכו'. מתברר שלמרות שר' עובדת 8 שעות ביום, ולעתים יותר מזה, היא מקבלת 120 ₪ על יום עבודה, ובמידה ועבדה שעות נוספות – 25 ₪ על כל שעה נוספת. סכומים אלה נמוכים בהרבה משכר המינימום החוקי. את הכסף היא מקבלת במזומן, בלי תלוש, בלי פנסיה, בלי דמי מחלה, חופש, חגים או הבראה. לא מספקים לה ציוד הגנה לעבודה החקלאית המסוכנת – אפילו כפפות עבודה היא נאלצה לרכוש בעצמה.
הסברנו לר' שהמצב הזה לא חוקי ולא תקין, ושלפי החוק היא ראויה לשכר גבוה משמעותית. סיפקנו לה זכותונים והצענו לה לחזור אלינו לאחר שהיא תפנה למעסיק שלה.
ר' פנתה לקבלן שמעסיק אותה, וביקשה שיתחיל לכבד את החוק ולשלם לה שכר מינימום. הוא אמר לה שאם היא לא תעזוב את הנושא, הוא יפטר אותה. ר' שקלה את העניין, ולבסוף הגיעה למסקנה שאם היא תפוטר, והאשרה שלה לעבודה בישראל תבוטל – היא, שבעת ילדיה ובעלה הנכה יוותרו ללא פרנסה. היא החליטה לא לקחת את הסיכון הזה בינתיים, והחלה לתעד את שעות העבודה שלה ולהקליט שיחות שלה עם המעסיק, בתקווה לתבוע אותו בעתיד על הזכויות שנלקחו ממנה. אנחנו מקווים שר' תקבל צדק.
