חוזי עבודה רבים מציינים כי עובד שהתפטר או פוטר יאלץ לשלם קנס למקום עבודתו. התופעה רווחת במיוחד בחברות תקשורת: חברות סלולר, ספקיות אינטרנט, ישראכרט, כ.א.ל וויזה וגם בחברות שמירה והייטק. בין הסיבות בגינן ביקשו העובדים לעזוב הן שעות עבודה מרובות מכפי שנאמר לעובד בתחילה והצבת יעדים קשים למימוש. עובדים דיווחו כי בשל הלחץ לשירות מהיר הם נאלצו לתת שירות לא יסודי בניגוד למצפונם.
לעובדים שפנו אל "קו לעובד" והתלוננו על הנושא הומלץ לפנות לחברה בכתב ולבקש לפטור אותם מתשלום הקנס ואכן היו מקרים בהם החברה ויתרה על הקנסות. כיום העובדים מעידים כי יש הוראה גורפת לקנוס את העובד בכל מקרה.
אחד התירוצים שמספקות החברות לקנס הינה ההכשרה שניתנה לעובד, אך ההכשרה מוקדשת בעיקר לתוכנות בשימוש החברה ומעניקה מעט עקרונות שיווק ולימוד הנושא הטכני. לעובדים אין כל תועלת בהכשרה מסוג זה מחוץ לחברה. בתקנות חוק העסקה באמצעות חברות כוח אדם ישנן הוראות ברורות האוסרות לקנוס על מתן הכשרות שאין בהן תועלת מחוץ לחברה, אך אותן תקנות חלות רק על חברות כוח האדם.
הטלת קנסות איננה חוקית אך במשך השנים הפכה לנורמה. עובדים מדווחים שכיום קשה למצוא מקום עבודה בו החוזה אינו מכיל סעיף על קנס במקרה של עזיבה. פסקי דין שהיו בנושא נעים בין הקביעה כי העובד חתם על החוזה ולכן הוא מחויב לשלם את הקנס, לבין הקביעה כי אם הוא עבד תקופה מסוימת, ניתן לקנוס אותו רק על החלק היחסי שלא עבד ואם הקנס פגע בשקלול כל חודשי העבודה בשכר המינימום יגיע פיצוי לעובד.
השינוי הנדרש: פורום הארגונים לאכיפת זכויות עובדים דרש להחיל את תקנות חברות כוח אדם בנוגע לקנסות גם על החברות. בנוסף, דרשנו שאסור יהיה לחייב תקופת עבודה בקנסות עובדים בשכר נמוך מהשכר הממוצע במשק – זאת משום שהמניע לכך הוא לכבול עובדים בשכר נמוך.
