אתמול ניתן פסק דין בבג"ץ בדיון הנוסף שבמרכזו שאלת תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על מהגרות עבודה בתחום הסיעוד (דנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה). בג"ץ דחה את העתירה בדעת רוב, והותיר את ההכרעה המקורית על כנה.
בשנת 2009 , פסק בית-המשפט העליון כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל, באופן קטגורי וגורף, על עבודתן של מהגרות עבודה בתחום הסיעוד הביתי. חוק שעות עבודה ומנוחה הוא אחד הנדבכים הבסיסיים עליו בנויה מערכת דיני העבודה בישראל, והוא מסדיר סוגיות יסודיות כגון מספר שעות העבודה ביום, הפסקות במהלך יום העבודה, ימי מנוחה שבועית ותשלום תמורת עבודה בשעות נוספות, בימי שבת ובחג. החרגת עובדות הסיעוד מתחולת החוק פירושה שסטנדרטים מינימאליים בתחומים אלה אינם חלים עליהן, וניתן, לפיכך, להעסיקן במשך 24 שעות ביממה, ללא הפסקות וללא מנוחה שבועית, וללא חובה לשלם להן בגין עבודה בשעות נוספות, בשבתות או בחגים.
דעת הרוב בפסק הדין אישרה את קביעתה של ההכרעה המקורית ולפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על מהגרות עבודה בתחום הסיעוד, וזאת משום הקושי שבהחלת החוק על מתכונת עבודה זו. תוצאת הדבר היא חסרת תקדים: החרגתן של עשרות אלפי עובדות חלשות ולא מאורגנות ממשפט העבודה הקוגנטי.
עו"ד חני בן ישראל שייצגה את גלוטן בעתירה מטעם עמותת קו לעובד: "הכרעת בית המשפט העליון מצערת ומדאיגה. משמעותה בפועל היא הותרת עובדות הסיעוד – עובדות בלתי מאורגנות, נעדרות קול קיבוצי, מהגרות ברובן, המועסקות בעבודה פיזית קשה ובלתי מקצועית ומשתכרות שכר זעום – מחוץ להגנות המינימום של משפט העבודה. פסק הדין עשה את תכליתו הסוציאלית של חוק שעות עבודה ומנוחה פלסתר, וערער מן היסוד את מערך האיזונים שבבסיס משפט העבודה. קשה להלום כי תוצאה קשה זו תוגבל לעובדות הסיעוד בלבד, וסופה שתתרחב אף לקבוצות עובדים נוספות."
הפליה על רקע מגדרי
החרגתן של עובדות הסיעוד מביאה אף לפגיעה מפליגה בזכותן לשוויון. מובן מאליו כי החרגתו של ענף, אשר על-פי נתונים רשמיים יותר מ-80% מהמועסקים בו הן נשים, מביא להפליה חמורה על רקע מגדרי ולהחלתו של משטר משפטי נחות ומפלה על עבודתן של נשים. הביטוי לאפליה המגדרית ניתן גם בהתפלגות השופטים והשופטות בהחלטה: בעוד דעת הרוב שמנתה שישה שופטים גברים (גרוניס, רובינשטיין, ג'ובראן, הנדל, מלצר ודנציגר) החליטה לדחות את העתירה, דעת המיעוט של שלוש השופטות בהרכב (נאור, חיות וארבל) גרסה שיש לקבלה.
השופטת עדנה ארבל ציינה: "המצב בו מועסק עובד 24 שעות ביממה, 6 או 7 ימים בשבוע, ברציפות ללא הפוגה, הוא מצב שאין לקבלו בחברה מודרנית ואין להשלים איתו. תשלום עבור שעות נוספות, מלבד התכלית העצמאית שבבסיסו, עשוי להשיג גם תכלית חשובה זו של הענקת שעות פנאי לעובד."
השופטת אסתר חיות כתבה: "העובדה כי יישום הזכויות המוקנות לעובדים בחקיקת המגן שבדין העבודה הישראלי כרוך בעלויות כספיות, היא כשלעצמה אינה יכולה להצדיק פגיעה או גריעה מזכויות אלה גם אם המעסיקים נמנים עם קבוצה מוחלשת…
אין לצפות מרופאים המטפלים במטופלים הסיעודיים שלא יקבלו שכר הולם עבור הטיפול או כי חברות התרופות יעניקו למטופלים הסיעודיים תרופות בחינם. עם זאת, אנו מצפים מהמדינה להסדיר ביטוח בריאות שיספק שירותים רפואיים ברמה סבירה גם למטופלים סיעודיים ולדאוג כי סל התרופות יכיל את מירב התרופות להן הם זקוקים.
לתפיסתי על המדינה ליטול אחריות על רווחת אוכלוסיית המטופלים הסיעודיים המוחלשת החיה בקרבה בדרך של מתן סיוע מתאים לצורך העסקת עובדים סיעודיים, על כל העלויות הכרוכות בכך מתוקף דיני העבודה, וזאת ככל שהמטופל הסיעודי אכן נזקק לסיוע מן המדינה."
פסק הדין שניתן אתמול מצטרף לרשימה עגומה של פסקי דין, חוקים ונהלים שמטרתם הבלעדית הינו לכבול עובדות סיעוד בעבדות מודרנית. עמותת קו לעובד רואה בחומרה רבה את החרגתן של מהגרות העבודה מדיני העבודה החלים על כל העובדים בישראל. הבאת מהגרי עבודה לישראל מתבצעת מיוזמתה ובהחלטתה של המדינה. משהחליטה המדינה להביא מהגרי עבודה לעבוד בה, עליה להיות אחראית להגנה על זכויותיהם ואסור לה להתנער מאחריותה כלפיהם.
