תמצית מנהלים
יותר אנשים מתים ממחלות תעסוקתיות מאשר מתאונות עבודה – על פי הערכת ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) 2.78 מיליון עובדים בעולם מתים בשנה כתוצאה מפציעות ומחלות הקשורות לעבודה, מהם 86% מתים ממחלות תעסוקתיות (והשאר – מתאונות עבודה). העיסוק הציבורי, התקשורתי והממסדי סובב סביב תאונות העבודה ומקרי המוות הנגרמים בעטיים, ולא מתמקד בתחום הבריאות התעסוקתית.
הערכת חסר של מספר העובדים והעובדות שנפגעים ממחלות תעסוקתיות – נתוני העובדים והעובדות אשר נפגעים ממחלות תעסוקתיות לוקים בהערכת חסר בארץ ובעולם. דו"ח וועדת אדם מתייחס להערכות ה- ILO בנוגע למספר החולים והנפטרים בישראל ממחלות תעסוקתיות. על פי הערכות אלו בישראל חולים עשרות אלפי עובדים בשנה במחלות תעסוקתיות, ואומדן של 1,700 עובדים נפטרים בשנה כתוצאה מתחלואה תעסוקתית. לעומת זאת, בדו"ח האחרון שפרסם רשם המחלות התעסוקתיות בשנת 2019, מספר החולים במחלות תעסוקתיות עומד על 1737 מקרים בלבד.
קיים מחסור במשאבים למחקר בתחום הבריאות התעסוקתית ולאכיפה – קיים מחסור במשאבים ובכוח אדם לאורך כל שרשרת הטיפול בבריאות תעסוקתית. לדוגמא, המספר הקטן של רופאים תעסוקתיים, שמהווים מקור מידע עיקרי למצב המחלות התעסוקתיות והכתובת המרכזית לעובדים. בשנת 2020 מספר הרופאים התעסוקתיים בישראל עמד על כ-90 רופאים פעילים. מספר זה הוא 0.3% מכלל הרופאים בישראל. בישראל כ-4.1 מיליון עובדים, ו-99.4% מן הדיווחים על מחלות תעסוקתיות מקורו ברופאים תעסוקתיים, ולכן מספר המקרים המדווחים, נמוך. תחום האכיפה סובל גם הוא ממשאבים דלים: במנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית 100 מפקחים בלבד, שתפקידם לאכוף את חוקי ותקנות הבטיחות והבריאות התעסוקתית, בשנתיים האחרונות אין במנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית ולו רופא תעסוקתי אחד. מרבית פעולות האכיפה ממוקדות בתחום הבטיחות, כך יוצא שהפיקוח על מחלות תעסוקתיות בישראל הוא דל ביותר.
אוכלוסיות רבות סובלות מתת-ייצוג ונראות בתחום הבריאות התעסוקתית – מדו"חות ה- ILO עולה כי האוכלוסייה החשופה ביותר למחלות תעסוקתיות היא האוכלוסייה שבדרך כלל אין אודותיה מידע, כגון עובדים לא-פורמליים, עובדים אצל מעסיקים קטנים ובינוניים, ועובדים באזורים לא עירוניים. כמו כן, התגברות התחרות והגמישות בדפוסי ההעסקה, לרבות עבודות זמניות, עבודות במשרה חלקית או בחוזי "אפס-שעות", מקשים גם הם על איסוף הנתונים לגבי היקף התחלואה האמיתי במחלות תעסוקתיות. מנתוני רשם המחלות בישראל ונתוני ה- ILO , ניתן לראות תת-ייצוג מובהק של נשים, של עובדים אצל מעסיקים קטנים ובינוניים ושל עובדים לא פורמליים, לעומת ייצוג יתר בדו"חות, אשר מציג אחוזים גבוהים של דיווחים, מצד עובדים מקצועיים (55%), וממפעלים גדולים בהם ישנם 50 עובדים ומעלה (66%). ייצוג היתר בולט במיוחד במעסיקים אשר יכולים להחזיק ב"מרפאת מפעל" הנותנת מענה מקיף לבעיות של בריאות תעסוקתית.
מסקנות שהוסקו לא מיושמות – בסיכומו של דבר, לפתחן של הרשויות מונחים דו"חות, ובהם הצעות לדרכי פעולה ושינוי בתחום הבריאות התעסוקתית, אשר רבות מהן מוכנות ליישום. בפועל, למרות המשאבים שהושקעו בלמידה וכתיבת המסקנות, מרביתן אינן מיושמות ומתוקצבות ותחום הבריאות התעסוקתית הולך ונדחק אל השוליים.
Loading...
Reload document
Open in new tab 