עו"ד גדיר ניקולא, מנהלת המחלקה לחברה הערבית באגודה לזכויות האזרח
גדיר עובדת בארגוני החברה האזרחית למעלה משני עשורים, והצטרפה לאגודה ביוני 2020. לפני כן ניהלה כעשור את סניף נצרת בקו לעובד והייתה אחראית על תחום זכויות העובדים הערבים בישראל. גדיר יצרה והובילה את תחום הבטיחות בעבודה בקו לעובד, בדגש על ענף הבנייה. בין השנים 2005-2009 עבדה כעו"ד בקליניקה לזכויות אדם בתוכניות לחינוך קליני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, ובין 1998-2005 עבדה בעדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל.
גדיר, איך קו לעובד הופיע לך על הרדאר?
הייתי בחופשת לידה כשחנה זהר צלצלה ושאלה אם אני מחפשת עבודה. היא אמרה שיש לה רעיון – להקים תחום שעוסק בזכויות עובדים ערבים בקו לעובד. דיברנו על מאפייני הפרויקט והסכמתי. בפברואר 2011 הצטרפתי לקו.
מה משך אותך?
שמחתי להוביל פרויקט חדש בקו, שנועד לקדם את זכויותיהם של פלסטינים אזרחי ישראל, וראיתי הזדמנות להתחיל פעילות בתחום. ביוני 2011 נפתח סניף קו לעובד בנצרת, תחת עלאא, והתחלנו לקבל פניות מעובדים ערבים. הייתה קבלת קהל, ניהלנו תביעות, קיבלנו פניות טלפוניות, היינו פעילים באינטרנט וקידמנו זכויות מגן – הפרות פנסיה, שכר מינימום, חופשות, פיטורים והימנעות מתשלומי של זכויות סוציאליות. ראינו איך כמעט לא הייתה אכיפה מצד מנהל האכיפה והתחלנו לקדם אכיפה. התווספה אליי עו"ד מהא שחאדה ובהמשך הגיע עו"ד ראמי שומר.
את זוכרת פנייה ספציפית?
הגיעה פנייה של רופאת שיניים שהתבקשה להסיר את החיג'אב במרפאה – התיק הראשון שבו דובר באפלייה על בסיס דת בגלל לבישת חיג'אב. לכל העוסקים בתחום היה ידוע שיש אפליה קשה בתחום זה, לא רק מצד מעסיקים יהודים אלא גם ערבים, אבל היה קשה להוכיח אותה ללא ראיות. להוכיח שהסיבה לאי קבלה לעבודה או פיטורים היא בגלל לבישת החיג'אב. כשהגיע המקרה הזה היו ראיות חותכות בנוגע לסיבה לאי קבלת העובדת והתאפשר לי להביא את המקרה לדיון בבית הדין לעבודה ולזכות בתיק. באמירות בפסק הדין אפשר להשתמש בהקשר של אפלייה במקומות העבודה, כי מעטים הם התיקים בהם עוסקים באפליית עובדים ערבים מסיבות של לאום ודת בגלל אותו קושי. בבתי דין לעבודה אין סיכוי לנצח תביעה ללא ראיות (הקלטות, הוכחות בכתב מצד המעסיק) ויש רף ראייתי נדרש מאד נוקשה, ולכן מעטים עוסקים באפליה של ערבים בשוק העבודה למרות שמדובר בבעיה נפוצה.
ומה לגבי אוכלוסיות אחרות?
בהקשר של אפליית נשים הרף נמוך יותר.
בואי נדבר קצת על תאונות עבודה בבניין. את זוכרת מתי ולמה צללת לעומק הנושא הזה?
תאונות עבודה היו נושא שקו לעובד עסק בו הרבה זמן, כי סטטיסטיקת הפגיעות בו לא פרופורציונלית ונפגעות קבוצות מוחלשות בשוק העבודה – ערבים, פלסטינים, מהגרי עבודה. לקראת סוף 2015 התאספה קבוצת פעילים במשרדי קו לעובד תל אביב והכרזנו על פעילות בתחום.
את זוכרת את הגילוי המקומם הראשון שלכם?
מצאנו אינסוף שחקנים ואינטרסים בזירה הזו – ואת הכוח של הכסף: מציאות שמכתיבה מדיניות. ראינו נושא שזוכה לתמיכה ציבורית ופעלנו להביא את הרשויות לדבר על זה, להשקיע, להגיע לדיונים בכנסת, לפעול לשינוי תקנות ותקנים, לשפר אכיפה. כשדברים לא מתקדמים רק מתוך שיקולי חיסכון את מגלה עד כמה חייהם של העובדים זולים. זה מזעזע.
כמה קל להתחמק מלתת את הדין על פגיעה בעובד?
קל מאד לייצר תנאים מקלים. למשל קבעו שסוגרים אתר בנייה ליומיים אחרי שעובד נפצע באורח קשה או מת, אבל לא ברור למה חומרת הפציעה מכתיבה את סגירת האתר ולא עצם הפגיעה. הרי אותם תנאים יכולים היו לגרום לפציעה אחרת! חוסר ההיגיון כאן מלמד שהגישה היא לא גישת "אכפת לנו", אלא נעשה משהו שייראה כאילו אכפת לנו. גם בנושא השימועים שיחקו בנו, והבנו שבפועל לא מוטלות סנקציות אמיתיות. בעניין הפיגומים – זאת אומרת המעבר לתקן אירופאי – התקן לא הוטמע באתרי בנייה כי חבר כנסת שמתמודד עם קבוצות כוח מאורגנות מתקשה לפעול, וכי גוף שאמור לייצג את העובדים בכל הכוח, כמו ההסתדרות, לא מממש את הכוח שלו ומפקיר את העובדים.
מצאת שותפים חיצוניים?
ארגונים ופעילים חברתיים היו שותפים למאבק אבל לא מעבר.
אנחנו מדברות על שטח עיוור.
המאבק הזה חשף כמה נחוץ מעמד של ארגוני עובדים ועד כמה הוא מופקר בישראל. הרי בסופו של יום, אילו היה ארגון עובדים שמסוגל להשבית את מקומות העבודה רוב הבעיות היו נפתרות מהר יותר, כי בהשבתה את מצליחה לפגוע באינטרס ה"חיסכון" – הדרייב היחיד שמכתיב את המצב באתרי הבנייה. ב-2018 היה ניסיון של ההסתדרות להשבית את המשק, היה לה כלי בידיים, אבל היא הודיעה יום לפני על "הגעה להסכם" שעד היום רק חלקים קטנטנים ממנו מומשו.
את בנית כלי נוסף עבור המאבק הזה.
גילינו את כוחו של הידע. של מידע. התחלנו להציג נתונים יומיומיים, שהפריעו לרשויות להסתיר ולבלבל. זה עבד וזה עדיין עובד כי עם נתונים אי אפשר להתווכח, כי ההרוגים והפצועים הם מוחלטים. אבל כמה מפקחים מגיעים לפקח באתרי הבנייה, למשל? עד היום קשה לדעת. זה מין משחק – עונים לך אבל התשובה היא לא תשובה וצריך לשאול שוב ושוב כדי להבין. הצהירו שיטילו קנסות על עברייני בטיחות ואז התברר שהיה קשה ליישם את זה, הקנסות לא נגבו כי המעסיקים יצאו למלחמה והגישו אינסוף ערעורים נגד הטלתם. אני מדברת על מאבק מתיש ואינסופי.
את רוצה לתת דוגמה לאופן בו קו לעובד פעל, בניצוחך, לשינוי האופן בו מתייחסות זרועות המדינה לתאונות העבודה?
טבלת תאונות העבודה שהעלינו לאתר מתבססת על הודעות מד"א שקיבלנו על בסיס יומיומי, ומספרת על תאונות עבודה בבניין ובשאר הענפים. זו דוגמה לאופן בו מיסוד נתונים והנגשתו לציבור נדרשת כדי לקדם נושאים, להעלות מודעות ולרתום ציבור למאבק. הפעולה הבאה אפשרה זיהוי ומעקב צמוד אחר קבלנים שבאתרים שלהם מתרחשות תאונות חוזרות ונשנות, מה שהוביל לחשיפתם הציבורית וביסוס דרישתנו מהרשויות לקדם פעילויות מיצוי דין והרתעה כלפי אותם קבלנים.
במדינה מתוקנת, הרשות המופקדת על בטיחות עובדים אמורה לפרסם טבלת תאונות עבודה ולהנגישה לציבור.
כן, אבל דווקא כאן היינו צריכים להיאבק שוב ושוב על-מנת שמינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית יפעל בשקיפות ויחשוף מידע מהותי בדבר התאונות וליקויי הבטיחות במקומות העבודה. כך, לדוגמה, רק בעקבות עתירה שהגשנו ביוני 2017 לבג"ץ הצלחנו לחייב את מינהל הבטיחות לפרסם באופן מיידי באתר האינטרנט של המשרד מידע מפורט וממצאים בדבר צווי הבטיחות המוטלים על ידי מפקחי המינהל בגין ליקויי בטיחות באתרי בניה. לפני הגשת העתירה היו עוברים שבועות ארוכים לפני פרסום הצווים, וגם היום הם מתפרסמים ללא פירוט מהות הליקויים.
תודה על זה, גדיר! מילה לסיום?
אני חשה סיפוק כשפסקי דין מפנים לטבלה של קו לעובד. אני חשה סיפוק שהצלחתי להחדיר נושא המשפיע על פסיקות בתביעות נזיקין. אני חשה סיפוק מרתימת התקשורת והתחזוקה הממושכת של הקשר הזה. היום, לצערי, אני רואה היחלשות בשיח. המציאות מאד כאוטית וזירות העוול רבות הן.
