עינת מכהנת בועד המנהל של קו לעובד מזה שנים, לאחר תקופה בה שימשה כדוברת ומנהלת מדיניות ציבורית והתנדבה שנים רבות. בין תקופת קו לעובד לעבודתה הנוכחית בקרן המשפחתית – עינת עבדה בקרן רוזה לוכסמבורג (שתמכה בפעילות הקו בדרכים רבות ויפות).
בת כמה את, עינת?
אני בת 44, בת להורים ארגנטינאים מכפר סבא. צמחונית מגיל 10.
זה היה סימן, הצמחונות?
באוניברסיטה למדתי היסטוריה (אני מאוהבת בתחום) ופילוסופיה, אבל תחילת הלימודים חפפה לתחילת האינתיפאדה השנייה וחוויתי רעידת אדמה. גדלתי לתוך אשליית אוסלו ומגדל הקלפים החל להתמוטט. מה עשיתי? הצטרפתי לתאעיוש, לאנרכיסטים נגד הגדר, בחרתי באקטיביזם ויצאתי לעשור של פעילות חברתית ופוליטית. חשבתי להישאר באקדמיה אבל הבנתי שזה לא זה, וגם הבנתי שלא אהיה רופאה או פסיכולגית כמו ההורים.
אבל תרפאי את העולם בדרכים אחרות.
עברתי לעבוד עם דב חנין בקדנציה הראשונה שלו, כעוזרת פרלמנטרית. זו הייתה תקופה קצרה ומלמדת על הכנסת ועל החברה האזרחית, וההתאהבות בקו לעובד התחילה שם. בנסיונות שלנו להעביר חקיקה נדרשתי ללמוד והכרתי את פעילות קו לעובד: הכרתי את חנה, את פורום זכויות עובדים, והתחלתי לעקוב אחר הפעילות.
בהמשך עזבתי את הכנסת ונכנסתי לענייני כפר שלם ו"כולנו", הכרתי את בן זוגי הגרמני וב-2009 עברתי לגרמניה – משוכנעת שאני לא חוזרת. באותו זמן הייתה התקפה אגרסיבית על עזה, ואיבדתי אמון שאפשר לבנות כאן משהו אחר.
נחתת בברלין.
כן. עשיתי שם תואר שני במגדר ואנתרופולוגיה, עסקתי בגזענות, הגירה ופליטות, ואחרי החורף השלישי בגרמניה החלטתי שאני צריכה לחזור לשמש.
נחתת בקו לעובד.
היו שתי עמותות ששקלתי לעבוד בהן אחרי לידת בתי: קו לעובד ורל"א. כשנפתחה משרת מדיניות ציבורית ודוברות בקו לעובד הגשתי מועמדות ויצאתי לשנתיים אינטנסיביות – 2015-2017 – בהן למדתי המון. זה היה מרתק! התעסקתי במדיניות ציבורית, למדתי איך לנהל קמפיינים ולקדם סוגיות של מחלקות שונות בקו, הכרתי לעומק תופעות ניצול למיניהן ואת צורות ההעסקה של מהגרי עבודה ופלסטינים. התאהבתי בצורה אגרסיבית בצוות ובמסירות שלו, באנשים נטולי פוזה המושקעים בעשייה. העבודה נתנה לי תחושת משמעות נדירה, וזכיתי לעסוק בנושא ששבה את לבי.
מודל העבודה של הקו דיבר אלייך.
קו לעובד הוא ארגון יוצא דופן בחברה האזרחית בארץ. יוצא דופן ברמת הניתוח הפוליטית של מציאות המתקיימת בין הקפיטליסטי לקולוניאלי – שתי רעות חולות הנפגשות בישראל בעוצמה ובאות לידי ביטוי בכלכלה ניאו ליברלית. הקו מבחין בכך שהמדיניות הישראלית פוגעת באוכלוסיות האתניות והמעמדיות השונות בגלל האופן בו היא עוצבה, ומצליח להחזיק את המתחים ולדבר על זכויות עובדים לא רק דרך פריזמה מעמדית ופריזמה זהותנית – אלא שתיהן. קשה בפוליטיקה של ימינו לא ליפול לקטגוריות השונות ולהציג תמונה מורכבת, אבל הקו מסוגל לבקר ולהתנגד, מסוגל להצביע על "מה הגירת עבודה עושה לבנאדם" מבלי לדרוש את ביטולה. לעזור לפועלים פלסטינים לעבוד כאן למרות ההתנגדות שלו לעצם הכיבוש ולמנגנון. זוהי הגדולה.
וגם ענווה גדולה.
דווקא בגלל שהקו רואה את טובת העובדים ויודע שהוא לא ישרת אותם אם יהיה ביקורתי וטהרני, הוא מצליח לשנות מציאות. ההתעקשות על הקשר הישיר לשטח, ההתעקשות לשמוע את העובדים ולנתח באמצעותם את התופעות המשפיעות על המציאות היא המפתח. הקו לרגע לא ביטל את הניתוח הביקורתי שלו את המציאות, ובזכות הענווה והמושקעות הרגשית הוא מסוגל לקדם את התיקון.
בסופו של יום יש כאן ארגון אחד קטן שעובד מול כמה משרדי ממשלה.
מדהים וטרגי לראות בכמה הזדמנויות המדינה מפנה עובדים לקו לעובד – עמותה קטנה שנאבקת לשרוד. כל עוד אין אלטרנטיבה לקו לעובד בחלונות הגבוהים, נמשיך לדרוש מהמדינה לפעול ולהעניק סיוע אינדיבידואלי ומערכתי עבור הפונים. איך הקו עושה את זה? ייצור רעש הוא אחת מנקודות החוזקה שלו.
ואז הגיעה רוזה לוקסמבורג.
ב-2017 עדיין לא הייתי בטוחה שאשאר בארץ והצעת עבודה בקרן גרמנית הייתה רלוונטית למקרה שאי פעם נרצה לחזור לגרמניה, אבל המשכתי להתנדב בקו וידעתי שאני לא נפרדת. הצטרפתי לפרויקט שהייתי שותפה בבנייה שלו – תחום תאונות עבודה בבניין – ויצאנו למסע מאד אינטנסיבי ומלמד יד ביד עם גדיר. בהמשך, כשעלאא עזב ומיכל נכנסה לניהול, הצטרפתי לוועד המנהל.
וגם הקמת קרן חדשה!
עכשיו אני עסוקה בלבסס את פעילות הקרן המשפחתית שהקמתי עם חברתי, הנא עמורי. אחי ממוקם בלונדון, אנגליה, ובזכות ההון שהוא עשה בהייטק הוא נתן לי הזדמנות לקדם דברים שחשובים לנו. אחי מאמין בשימוש בכלים טכנולוגיים לשינוי חברתי, וכך נולד פרויקט הדיגיטציה הגדול עבור הקו כי לכלים דיגיטליים מתקדמים יש פוטנציאל לקדם מדיניות.
מילה אחרונה על הוועד המנהל?
אני בוועד כדי לחלוק את משא הפעילות באופן סולידרי עם המנכ"לית וצוות הארגון, כי גוף המושקע בשגרה ובעומס זקוק למבט הוליסטי. אנחנו מקיימים חשיבה משותפת על חזון ויעדים ופועלים בתווך בין ליווי להכוונה. יש לנו וועד נורא מוצלח, בו כולם מכירים את הקו מקרוב ולבם נשבה. הקרבה האידיאולוגית נוכחת בוועד, ויש בו משהו מאד לא היררכי, צנוע אבל גם מחוייב. הוועד מאפשר לי להישאר קשובה ומעורבת במינונים שאני יכולה להרשות לעצמי. אשר לנציגות העובדים – זה משמח שיש חשיבה משותפת על צרכי ההעסקה, כי אחריות ניהולית דורשת התמודדות עם המתח והעומס שהקו מייצר וחייבים לשמור על העובדים ולסייע להם לאזן בין המושקעות הפנימית לרווחה האישית שלהם.
