מאת: נטע רוזנטל, רכזת עובדי חקלאות
ביום שבת, 13 בנובמבר 2010, יצא צוות עובדות ומתנדבות של קו לעובד לסיור במושב רחוב שנמצא בעמק בית שאן. הסיור התקיים בעקבות תלונה שהגיעה לקייסי, עובדת העמותה: 30 עובדים התלוננו על תנאי העסקתם ומגוריהם. אחד העובדים שלח לעובדת העמותה פקס עם כל פרטי העובדים. המעסיק גילה כי העובדים פנו לקו לעובד, לקח איתו באוטו את העובד ששלח את הפקס ומאז ניתק הקשר עימו. למחרת יצר קשר העובד עם אחד מחבריו וסיפר כי הוא בתאילנד וכי הוא גורש עוד באותו הלילה, למען יראו וייראו.
המעסיק מצידו, לאחר שגרש את העובד לתאילנד, דיבר עם שאר העובדים והבטיח להעלות את שכרם מ-110 שקלים ליום עבודה ל-120 שקלים, ולשפר את תנאי מגוריהם. מרבית העובדים מועסקים אצל אותו המעסיק מיום הגיעם לישראל. חברות כוח האדם דרכן הגיעו העובדים הן "אינטרמן" (שנסגרה בינתיים) ו"העוזר לחקלאי".
המפגש עם העובדים התאילנדים שגרים ועובדים במושב, התקיים במגרש כדורגל מחוץ למושב, בגלל חשש העובדים כי המעסיק יראה אותם משוחחים עם נציגי העמותה ויפטרם.
פרטי התלונה:
• שעות עבודה מרובות: 12-16 שעות ביום. בשבת עובדים משעות אחר הצהריים עד 00:00-01:00 בלילה.
• רק 7 ימי חופשה בשנה: 4 ימי חג תאילנדים, ראש השנה, יום כיפור ופסח.
• שכר מתחת לשכר המינימום: 110 שקלים ליום עבודה ועוד 16 שקלים לכל שעה נוספת.
• תנאי מגורים לא ראויים: ישנים בקרוונים או קונטיינרים, 7 אנשים בחדר, במיטות קומתיים. יש מטבח אחד ל-30 עובדים ו-6 תאי שירותים ומקלחת לכולם.
• המעסיק לא מאפשר לעובדים לנסוע לתאילנד לחופשה ולהוציא אינטר ויזה; אביו של אחד העובדים נפטר, וכאשר העובד ביקר לטוס להלווייתו ענה לו המעסיק כי "הוא כבר מת, אין לו מה לטוס, זה לא יחזיר אותו לחיים" ואיים לפטר אותו אם ייסע.
• המעסיק לא מספק לעובדים כלי בישול, מקרר או מכונת כביסה: העובדים נאלצו לקנות את המוצרים בעצמם.
• לא מקבלים תלושי שכר: כמו כן אינם מקבלים קבלות על העברת המשכורת לתאילנד ולכן אינם יודעים מדוע ישנם ניכויים משכרם. בנוסף, על מנת לדעת כל חודש כמה כסף קיבלו הם נאלצים להתקשר לתאילנד ולשאול את משפחותיהם.
• קניות: העובדים יוצאים לקניות רק בשבת, הזמן היחידי בו הם לא עובדים. בימי שבת מגיעה משאית עם מוצרי מזון ולמעשה יכולים לקנות רק ממנה. העובדים טוענים כי המוצרים המכרים להם נמכרים במחיר גבוה בכוונה תחילה. הם מספרים שהמשאית הזו עוברת בין המושבים בסביבה ומוכרת לכל העובדים.
• המעסיק צועק על העובדים באופן קבוע.
• כרטיסי הביטוח הרפואי מוחזקים אצל המעסיק.
• העובדים נקנסים בסך 300 שקלים על כל יום בו הם לא מגיעים לעבודה, לא משנה כלל מהי הסיבה.
• העובדים נאלצים לעשות שימוש אישי במים איתם הם משקים את הגידולים. אלו הם מים מזוהמים והם נאלצים לשתות אותם, לבשל בהם ולהתרחץ בהם.
• במהלך השיחה עם העובדים, אילץ המעסיק את העובדים לחתום על מסמך בעברית על מנת כתנאי לקבלת משכורתם; אין הם יודעים מה היה תוכן המסמך והמקום היחידי בו היה כתוב בתאית היה "חתימה ושם". כל העובדים חתמו על המסמך בכדי לקבל את המשכורת.
• העובדים עובדים עם חומרי הדברה מידי יום: העובדים לא קיבלו שום הדרכה בנושא, ועובדים ללא אמצעי מיגון. סופקו להם שתי מסכות בלבד, לקבוצה של כ – 30 עובדים. עובדים ותיקים יותר, שעובדים למעלה משנתיים סובלים לאחר הריסוס מבחילות וקשיי נשימה, חולשה, כאבי ראש ופריחות על העור.
אופציות אפשריות לפעולה:
• פניה למשרד הבריאות אודות מי השתייה של העובדים.
• יצירת קשר עם העובד שגורש בכדי לראות אם הוא מוכן לשתף פעולה בתביעה פלילית ואזרחית כנגד המעסיק.
• העובדים לא מעוניינים להתלונן בשלב זה, מכיוון שהם רוצים לראות אם אכן המעסיק ישפר את תנאי העסקתם. קיימת התלבטות האם לחכות עם התלונה עקב בקשת העובדים, או להתלונן למשטרה בכל אופן (השאלה היא האם אנו יכולים להעלים עין במקום בו אנו יודעים במתבצעות עבירות כה קשות ויש אף חשד לסחר).
