מאת חדוה ישכר
ההזמנה למפגש השני של השדולה "להשבת מסתננים לארצם" התקבלה ב"קו לעובד" יומיים לפני המועד שנקבע, יום רביעי 24 באפריל. שלח אותה בדוא"ל עו"ד יכין זיק, עוזרה של יושבת ראש השדולה, ח"כ איילת שקד, שכאילו נזכרה לפתע שחשוב להציג מראית עין של דמוקרטיה ולהזמין את נציגי ארגוני זכויות האדם לדיון. חרף ההתלבטות שאעמוד עליה בהמשך, החלטתי להשתתף.
למתן הסברים ולהצגת נתונים הוזמנו עו"ד דרור גרנות – נציג היועץ המשפטי לממשלה, והפרופ' גבי ברבש מנהל המרכז הרפואי בתל אביב – איכילוב. שר הפנים לשעבר והח"כ בהווה, אלי ישי, נכנס באיחור קל כראוי לאורח הכבוד בשדולה המקדמת את יוזמותיו. הוא בא לברך, ואגב כך הזכיר למי שלא הספיקו לשכוח, שהוא זה ש"הוביל את המאבק במסתננים…בתעוזה" ולמרות ש"הצמיחו לי קרניים והפכו אותי לחשוך". הוא הבטיח לעמוד לרשות השדולה גם מהאופוזיציה, "עד שבסוף נאכלס את מתקני השהייה במסתננים ונחזיר אותם לארצותיהם".
במוקד הדיון עמדה השאלה, מדוע הורה היועץ המשפטי לממשלה לעצור את מדיניות ה"חזרה מרצון" של פליטים לארצותיהם, או מדוע הוא "כובל את ידיה של רשות ההגירה ואינו מאפשר לה להחתים את אלפיים האסירים הכלואים במתקן סהרונים על מסמכי 'חזרה מרצון'". הועלתה הטענה כי משרד המשפטים אינו מאשר כליאת פליטים נוספים וכך נותרו בכלא 800 מקומות פנויים. עקב זאת קיצץ משרד האוצר 300 מיליון שקל מתקציב שירות בתי הסוהר לגיוס סוהרים, בטענה שאין צורך בתקנים חדשים, כיוון שהכלא אינו מאוכלס במלואו.
הגורם לעצירת המדיניות של "חזרה מרצון" בהוראת היועץ המשפטי לממשלה היה סיפורו של פליט אריתריאי שהוחתם על מסמכי חזרה בכלא בישראל והוטס לאוגנדה. לא הותר לו להיכנס לאוגנדה והוא גורש למצרים ונעצר בנמל התעופה בקהיר. הפרשה פורסמה בתחילת מרץ ב"הארץ", ובעקבות הפרסום החליט היועץ המשפטי לממשלה להורות לרשות ההגירה על הפסקת גירושם של פליטים שנעצרו עד קבלת הכרעה משפטית בסוגיה. ח"כ שקד, בתפקידה כיו"ר השדולה להשבת מבקשי המקלט לארצם, נפגשה עם שגריר אריתריאה בישראל ושמעה מפיו כי לא נשקפת סכנה "למהגרים שיוחזרו למדינה". זאת, בניגוד לקביעה של נציבות האו"ם לפליטים בדבר היותה של אריתריאה מדינה טוטליטרית המפרה זכויות אדם בשיטתיות.
עו"ד גרנות, ניסה ללא הצלחה להבהיר את המציאות המשפטית, אך מצא עצמו מותקף על ידי כל חברי הכנסת ומרבית הנוכחים באולם. הוא ניסה להסביר כי הוא רשאי ומבקש להציג את הפרספקטיבה המשפטית המנחה את היועץ המשפטי לממשלה, ואינו מוסמך לענות על שאלות שחורגות מן ההקשר המשפטי.
פרופ' גבי ברבש הדגים בעזרת מצגת בכותרת "ההתמודדות הרפואית עם מהגרי העבודה האפריקאים". לפי נתוניו, בתל אביב חיים 80 אלף פליטים ומבקשי מקלט שהם כ-15 אחוז מכלל תושבי תל אביב – יפו (נתונים שגויים שלא הוצגו להם סימוכין); בית החולים איכילוב היא הכתובת הרפואית היחידה עבורם, וכולם כאחד מקבלים שירות רפואי מן השורה הראשונה חינם אין כסף. לפי פרופ' ברבש, בכל יום נולדים בממוצע שני ילדים להורים יוצאי אפריקה; הם נזקקים לטיפול נמרץ בפגיה בשיעור כפול מזה של ילודים אזרחי המדינה; בין המבוגרים ישנם חולים במחלות מדבקות כגון שחפת ומלריה, ונשאי HIV. ב-2012 נרשמו 3,081 ביקורי מיון ו-1,730 אישפוזים שעלותם מוערכת בכ-50 מיליון ש"ח בשנה. הפליטים (הוא השתמש במילה אחרת) "שקופים ואנחנו לבד", סיכם פרופ' ברבש את דבריו לקול מחיאות הכפיים.
תגובתי המיידית היתה שלפחות לחלק מן הפליטים הפונים לקבלת טיפול יש ביטוח בריאות, וכי בית החולים אמור לקבל את הוצאות האישפוז של היולדות שעבדו, או שבני זוגן עובדים, ישירות מן המוסד לביטוח לאומי. פרופ' ברבש חזר וטען ש"אף יולדת לא משלמת ואף מהגר לא משלם", וצעק לעברי: מה את אומרת, שאני משקר? "תוכיחו אחרת". אמרתי שבכל הארץ נמצאים כ-60 אלף פליטים ומבקשי מקלט (והאמת היא שאף פחות, לפי נתונים מעודכנים של רשות האוכלוסין וההגירה), והוספתי כי השדולה מיותרת ומוטב שתתפרק. הספקתי להשחיל עוד משפט על כך שראוי להעניק לפליטים ולמבקשי המקלט אשרות עבודה וביטוח בריאות שאינו תלוי במעסיק, ועל ידי כך לפתור חלק ניכר ממצוקות השכונות, אבל אז התגברו הצעקות ודברי נקטעו לצרחות "ארגוני הזכויות הם אוייבי המדינה", ו"מי שמנהל אותנו הם ארגוני זכויות והיועץ המשפטי".
משנרגע הרעש חזר ח"כ יריב לוין לעניין המרכזי שהעסיק את השדולה, ופתח בהטפה ארוכה וטרחנית שהופנתה לנציג היועץ המשפטי לממשלה. אם נצמצם אותה למשפט מסכם אחד נקבל את הקביעה-תלונה הבאה: הפרקליטות גוררת רגליים ומפריעה לרשות ההגירה לבצע את עבודתה, והשאלה היא מדוע (או במילים אחרות: אם יש לה אג'נדה נסתרת).
הדילמה של ארגוני הזכויות אם להשתתף כמיעוט (נרדף, אפשר לומר) בדיון של שדולה פרלמנטרית היוצאת במוצהר נגד הערכים המנחים את עבודתנו, ושאיננה מעוניינת במידע או במסרים שלנו, אלא בהשתתפותנו בתפקיד של עלה תאנה, ראוייה בוודאי לעיון ולדיון. למרות ההתלבטויות וחרף המאמץ המנטלי שהישיבה תובעת, אינני מצטערת על השתתפותי. חשוב, לדעתי, להפגין נוכחות בפורומים האלה לפחות מן הסיבות הבאות:
אין לזלזל בשדולות פרלמנטריות כאילו הן פחותות מוועדות הכנסת ולפיכך חבל להשקיע בהן זמן ומשאבים. לפי הרכב השדולה והאנרגיות המניעות אותה השפעתה עלולה להיות משמעותית בהרבה מזו שאנחנו מדמיינים.
חשוב להכיר מקרוב את האנשים המייצגים את הכוחות הפוליטיים והחברתיים שמטרתם לפגוע בנו ובאנשים שלמענם אנחנו פועלים.
מעניין לעקוב באופן בלתי אמצעי אחר ההתארגנויות הללו כדי לתכנן אסטרטגיה אפקטיבית כנגדן.
ולבסוף, כי חשוב להעביר מסר כללי ברור –שאיננו חוששים ממגע ישיר עם הגזענות ומייצגיה, וכי אנחנו מוכנים לנצל כל במה כדי לומר את דברנו.
